אני לא יודעת מאיפה להתחיל. בחיים לא דיברתי על התחושות שלי עם אף אחד. ואני חייבת לפרוק את זה. רקע: ההורים שלי נשואים כ-20 שנה. אמא בת 57 ואבא בן 65. יש בעיה אחת. הם לא סובלים אחד את השני.אמא ישנה לבד בחדר ואבא ישן בסלון, זה ככה כבר שנים. הסיבה היחידה שאמא שלי לא מתגרשת ממנו זה הכסף (לא שהוא משלם יותר מדי זה פשוט הקטע של להתחלק בהכל חצי חצי ובכך להפסיד הרבה כסף). זה התירוץ של אמא שלי לפחות. כל השנים חייתי בתחושות מאוד קשות בגללם. הם מקללים אחד את השני, עושים פרצופים מגעילים, כל הזמן מאשימים אחד את השני בדברים ואני תמיד באמצע. אני מאוד מושפעת מזה כי אני מאוד קרובה לאמא שלי. בזמן האחרון התרחקתי ממנה כי אני מרגישה שהיא לא אותה אישה. היא נהייתה אישה ממורמרת שכל היום מקטרת ואני לא מסוגלת להיות בנוכחותה. היא הייתה הדמות לחיקוי שלי הערצתי אותה והיום אני לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים. היא מגעילה אותי. היא כבר לא דמות בשבילי בדיוק ההפך. היא דמות לאישה חלשה בלי אופי שנותנת לכסף להרוס לה את החיים. קשה לי עם זה. גדלתי בבית שתמיד אמרו לי לא לספר בחוץ . אף חברה שלי לא יודעת שהאווירה בבית על הפנים, 20 שנה אני גדלה עם התחושות האלה בלי שאף אחד יודע. בא לי ללכת לפסיכולוג ומשהו עוצר אותי..
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,את אומרת שהתירוץ של אמך להישאר זה הכסף. וברור לך, כך נראה, שזה תירוץ. כנראה עם כל הפרצופים והקללות יש דברים נוספים שמחזיקים אותם ביחד. כמו שאמא מקילה על עצמה ולא נכנסת לעומק השאלה מדוע היא ממשיכה לחיות עם אביך ונותנת תירוץ גרידא, כך גם את מקילה על עצמך בהסבירך את הקושי שלך באינטימיות ונאמנות לבן זוג כנובע מהרקע המשפחתי. כאילו אמרתי זו לא בעיה שלי, זו לא אשמתי, אין מה לבוא אלי בטענות. נכון. אין מה לבא אלייך בטענות. אולם מצד שני יש בהחלט איך לעזור לך לשנות זאת.