שלום! ראשית, אני מתנצלת על המכתב הארוך, אני מנסה לכתוב כמה שיותר פרטים על מנת שתוכלו לקבל תמונה מליאה... אנחנו משפחה בת 6 נפשות, אחי הגדול בן 25, אני בת 24 סטודנטית, אחי הקטן בן 20, משרת בצבא ואחותי הקטנה בת 13 וכמובן...ההורים לפני כחודש אחי הגדול חזר מהמזרח לאחר תקופה של כחצי שנה ויותר. בדיוק לפני שהוא טס גילו אצל אמא שלי ברחם משהו לא טוב והוחלט לכרות לה את הרחם, הוא ידע על זה לפני שטס... אחרי הניתוח הייתה צריכה לעבור הקרנות לתקופה של חצי שנה, חודשים שעברו עלינו בצורה הקשה ביותר, אני לא יכולה לתאר מה עברנו ומה אמא שלי עברה... אחי לא כל כך הראה התעניינות יתרה באותה תקופה, אני דאגתי לעדכן אותו באי מיילים על מה קורה והוא כל הזמן ענה איפה הוא בשתי שורות, לבית הוא התקשר פעם בשבועיים במקרה הטוב... עכשיו כשהוא חזר לארץ - ביומיים הראשונים היה ממש נחמד איתו, אבל אח"כ הוא התחיל להיות ממש עצבני וכל דבר הרגיז אותו והביא אותו ליידי צעקות, הוא חיפש ממש מתחת לאדמה נושאים לריב עליהם, היה יום אחד שהוא יצא מהבית ויום למחרת הוא אמר שהוא עזב כדי לא לריב עם אף אחד, אמא שלי ניסתה לדבר איתו וגם אבא שלי, הוא אמר שהוא עצבני והוא לא יודע למה... קרה שהוא גם יצא מהבית ואמר לאמא שלי שעכשיו יש לה ילד אחד פחות על הראש, ואחרי כמה שעות הוא חזר (אולי שעתיים) בוכה, מבקש סליחה... הוא אמר שמשהו מציק לו והוא לא יודע מה. אמא הציע לו ללכת לפסיכולוג והוא לא רצה, הוא טוען שהוא לא דפוק, הסברים שלפסיכולוגים לא הולכים אנשים דפוקים לא עזרו. אנחנו משתגעים ממנו בבית וממש קשה לחיות איתו בתקופה האחרונה, הצעתי להורים שיפנו הם לפסיכולוג וגם הם די מתחמקים מהעניין, כי הבעיה היא לא בהם... העניין עם אחי הוא לא חדש בעיניי, אף פעם לא הסתדרתי איתו יותר מידי, לדעתי הוא תמיד היה עצבני ועכשיו העניין הרבה יותר קיצוני, בעבר הוא שבר לי את היד ממכות, כי לא רציתי לתת לו את המפתחות שלי או משהו כזה... מהצבא הוא השתחרר על 21 לאחר בלאגנים שעשה ועכשיו הסתבר לי מאמא שלי שהפסיכולוג בצבא כבר אז הציע לקחת אותו לטיפול, ואמא שלי אמרה שזה לא ביגלל איך שהוא שיחק אותה... הוא רב על כל שטות ומחפש רק שיגידו לו לא והוא יתחיל להתעצבן, אנחנו מנסים להתחשב ולא להתעסק איתו יותר מידי, אבל אני חושבת שיש גבול, זה כבר גובל בסבל לכולנו! מה גם שאנחנו לא יכולים לעמוד ליידו דום כל הזמן, גם לנו יש צרכים, שיש גבול עד כמה נחנו יכולים לוותר עליהם בראשי עולות כמה אפשרויות להתנהגות הקיצונית שלו: א' יכול להיות שזו אכן בעיה שמלווה אותו כבר שנים ועכשיו היא מתפרצת, ביגלל החזרה הפתאומית לשיגרת החיים (למרות שזה הטיול הארוך השני שלו כבר ופעם שעברה הוא לא היה כזה כשחזר) ב' הוא בלע שם איזו פטריה.... אני יודעת שהוא עישן שם, למרות שהוא לא אומר את זה להורים שלי... ואולי יש משהו שכשיו חסר לו בדם ג' הוא גולש באתרי פרונו, גם שם לינקים על הדסקטופ, אולי חסר לו סקס? אין לו חברה, ואין לי מושג מה הוא עושה עם עצמו על מנת לפרוק את מה שהוא צריך... אני מקווה שתוכלו לעזור לולמשפחה שלי... תודה רבה ליאת
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, נראה לי מדברייך, כי ההשערות שלך נכונות כולן ולמעשה זו השערה אחת. ישנה בעיה אישיותית כלשהי, שנשמעת לי כקונדוקט דיסאורדר (כמובן שאיני מתיימר לאבחנו רק מקריאת מכתבך), וזה בא לידי ביטוי , בריבים איתך שהגיעו לשבירת יד (אחים רבים ביניהם, זה טבעי, אבל מכות ללא גבול עד שבירת יד מעוררים דאגה), הסיפור עם הצבא, ההתנהגות בבית וכו' וכו'. למבנה אישיות כזה נסיעה מעבר לגבול התנהגות חסרת מעצורים (פטריות וסמים) לא מועילה בלשון המעטה. במצב כזה קשה ליצור קשר רגשי, והיעדרו מקשה על החיים. אחיך שסבור כי פסיכולוגים נועדו לאנשים דפוקים, אולי ישנה דעתו כשיכנס לאתר הזה, למשל. תציעי לו לראות את המאמרים, לקרוא קצת שאלות ותשובות (לאו דווקא את שאלתך ותשובתי זו). עכ"פ כדאי מאד שיפנה לעזרת פסיכולוג.