בעיות בתקשורת.

שלום. אני בן 21, סטודנט, עובד בעבודה מכובדת ומוערכת. אני בן יחיד והורי גרושים מזה כ-14 שנה. מזה כשנתיים אני נמצא במערכת יחסים עם בחורה נפלאה שאוהבת אותי ואני אוהב אותה. הבעיה שלי היא שאני מרגיש כל הזמן שלא משנה מה אני עושה אני לא מרצה את אימי. בין אם זה בהצטיינות בעבודה, בלימודים, בעזרה בבית, בעזרה במשפחה, תמיד שינה את התחושה הזו. אני מרגיש בשני מצבים: הראשון הוא בכל מה שקשור לחברה שלי (בין אם זה הלימודים שלה, העבודה שלה, למה היא עזבה את העבודה הזו, למה היא לא הלכה ללמוד שם, למה היא לא עושה כך ולמה היא לא עושה כך...) או בדברים קטנים שקשורים אלי (אם שכחתי להקליט לאימי משהו, או אם לא יצא לי לשטוף את האוטו וכו'). בנוגע לחברה שלי, אני מרגיש שלאימי ישנה איזה דעה שלילית עליה (שהיא מרמזת עליה פה ושם) למרות שבצורה גלויה היא אוהבת אותה מאוד. בכל הנוגע לאי שביעות הרצון שלה ממני אני מרגיש שהדברים שלא טובים תמיד מאפילים בחשיבותם אצלה על הדברים שכן טובים. דיברתי עם אימי על הנושא ועל ההרגשה שלי כמה פעמים והיא טוענת כל הזמן שאני מדמיין ומדבר שטויות. חשוב לציין שחוץ מזה יחסינו תקינים לחלוטין. אימי אישה טובה ונדיבה שתמיד עזרה לי בכל בעיה. מה עלי לעשות? האם עלי פשוט להתעלם ולקבל את זה שלעולם לא ארצה אותה?