לכל אותם שמתנגדים לבגידה שלום .קראתי את כל מה שניכתב על הבגידה ואני רוצה להבהיר שאם לבוגד/ת הייתה זוגיות טובה אז לרוב הם לא היו ממהרים לבגוד .לדוגמא אני "חסר "לי בעל אפילו שאני נשואה המון שנים.הוא לא מפרגן לי והוא לא מעודד אותי לשום דבר שאני חושבת לעשות ולהתקדם הוא רוב הזמן עסוק רק בעצמו ובצרכים שלו אני לא סומכת עליו כי כל דבר שנעשה הוא רץ ומספר לאמא שלו הוא לא חושב להתקדם בחיים אפילו שיש לו אפשרות והוא לא אינטילגנטי כמוני כי במשך השנים הפערים גדלו . ועוד דבר אנחנו לא יוצאים לשום מקום ביחד כי יש לו רגשי נחיתות.אז איך אפשר לא לבגוד או לפחות לחשוב על לבגוד.אתם מבינים .וחוץ מזה בגידה זה לא אומר לקפוץ ממיטה למיטה דבר שמזמין מחלות אלא לנסות למצוא בן זוג קבוע שיהיה מישענת.הבנתם אותי אני מקווה.מה אתם חושבים עכשיו.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לכם, לפי התגובות הרבות, ברור לכולנו כי הנושא הזה חשוב מאד. לכן כדי להרגיע מעט, אפתח בבדיחה: בעיר קטנה אחת, היה כומר קתולי מבוגר שנמאס לו שהמתוודים אצלו, מספרים על בגידותיהם. וסיכם עם בני עדתו שלא יגידו בגדתי, אלא החלקתי. לאחר שנים יצא הכומר לחופשה, ונשלח כומר צעיר להחליף אותו. כעבור שבוע הוא פגש את ראש העיר ואמר לו: אתה צריך לעשות משהו במדרכות בעיר, כל הזמן התושבים מחליקים. חייך ראש העיר ואמר: זה בסדר, אתה לא מבין.... קטע אותו הכומר: מה בסדר? רק השבוע, אישתך החליקה פעמיים... ולמה הבאתי את הבדיחה הזו? כדי להראות דרך החיוך שהיא מעוררת, עד כמה מדובר בתופעה נפוצה. אנחנו יכולים לגנותה עד מחר, אבל לא נוכל להתעלם מהעובדה שלאורך כל ההיסטוריה, התנ"ך, התרבות. למרות העונשים הכבדים שהושתו על אנשים בימים עברו על בגידות, התופעה התרקיימה וקיימת. מחקרים חוזרים בעזרת בדיקות גנטיות הראו, כי אחד מכל עשרה ילדים (ובסקנדינביה אפילו אחד מחמישה) אינו הבן של האב שרשום בתעודת הלידה. שפירושו שהתופעה איננה שולית ואינה נחלתם של אנשים ניקלים בשולי החברה. כנראה שמדובר בתכונה שהיא מאד משמעותית, מבחינת האבולוציה והקיום האנושי. כך שאין טעם לדון בהיבט המוסרי של העניין, לא מבחינת האשמות ולא מבחינת ההצטדקויות. מההיבט הפסיכולוגי, אכן, צדקו חלק מהכותבים שהתייחסו לבגידה או לניאוף, כארוע הקשור לשני בני הזוג, גם אם רק אחד מבני הזוג מוצא לו נחמה בזרועות אחר. אולם זה לא בהכרח כך. ומי שטוען כי הבגידה אף מסייעת לשמור על התא המשפחתי, מפני תיסכוליו של מי מבני הזוג, זורה לעצמו חול בעיניו. מביא תירוץ, לא משכנע, למעשיו. כדי להבריא את התא המשפחתי, לא עושים מעשים חד צדדיים שאי אפשר לשתף את בן או בת הזוג בהם. אינני מעודד ואינני מגנה את התופעה. אני מצביע על כך שהיא קיימת באופן נרחב, וכנראה שהיא משמשת תפקיד חשוב בחיי בני האדם. ולמי שתהה, אינני דתי, אם כי אני מכבד מאד את ערכי היהדות וחוכמת המסורת.