אני מכיר אדם שמספר על עצמו על ידי כך שהוא לפעמים ממציא סיפורים על עצמו. הוא פשוט ממציא דברים שלא היו. האם זה נובע מהרצון ליצור רושם על הזולת ומהרצון לשלוט ביחסים עם הזולת? האם ישנם מניעים נוספים שגורמים לאדם להיות בדאי? האם מצב כזה נחשב למחלה נפשית או להפרעה נפשית? האם במצב כזה צריך טיפול תרופתי או שמספיק טיפול אצל פסיכולוג? מה סיכויי ההצלחה למגר מצב כזה?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,לשקר אין רגלים, אומרים. אולם המחקרים מראים שכל אדם משקר כמה מאות פעמים ביום. נכון שלא כל שקר נראה כמו אתמול באמצע יולי ירד בארץ שלג. וברוב המקרים נראה כמו אי אמירת משהו, הסתרה, הובלת מישהו להאמין במשהו אחר ממה שנכון ועוד דברים קטנים. בלי שקרים, לא נוכל להתקיים. בעולם דוברי האמת יש הרבה מאד חיכוכים ושנאות. פוליטקלי קורקט תורת השקר במילים יפות . אבל זה הכרחי.יחד עם זאת אני מניח כי אתה מתכוון לשקרים אחרים. בוטים יותר וברורים יותר. גם כאן יש לחלק בין שקרים (שזה הרוב המכריע) שהינם אינסטרומנטליים כלומר משמשים כלי להימנע מעונש או לקבל פרס שאולי זה לא יפה אבל זו לא בעיה נפשית. ויש שקרים שתועלתם המיידית אינה ברורה. למשל מישהו המספר שלפני עשרים שנה בשרות הצבאי שלו הוא שירת בגולני למרות שהוא ישב בקריה. אם הסיפור הזה נועד רק להרשים את המאזין ולא לצורך השגת רווח נניח קבלה לעבודה, מדובר ברווח נפשי שיראו אותו טוב ומרומם יותר. אולם גם כאן יש לחלק בין אלה המספרים שקר ויודעים זאת, ואלה המספרים שקר ומאמינים בזה.האחרונים נמצאים במצב קשה מבחינה נפשית. כלומר שקר לא אינסטרומנטלי שהמשקר מאמין בו. זהו מנגנון הגנה של פנטזיה מהולה בהכחשת המציאות. מנגנון מאד לא אדפטיבי ומאד מסוכן בשאלה של השפיות.