אני מרגישה שזה פוגע לי ביחסים עם גברים. לא היה לי חבר אחד שלא בגדתי בו. אני לא סומכת כ"כ על גברים. עצם הבגידה גורמת לי להנאה ואין לי מושג למה זה ככה... אם בטעות גבר נותן לי הערה לא במקום אני מתרתחת ומתחילה להתפרץ כמו הר געש. (ותמיד עולים לי המשפטים של "מי אתה בכלל" וכו'). ומצד שני אני לא מסוגלת להיות לבד, לא הייתה לי תקופה אחת בחיים שהייתי לבד בלי חבר. אני פשוט לא מסוגלת. איך שאני מסיימת קשר אני מתחילה אחד חדש. יש בי הרבה דברים לא מובנים שהייתי רוצה לנתח ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. אשמח אם תייעץ.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,את אומרת שהתירוץ של אמך להישאר זה הכסף. וברור לך, כך נראה, שזה תירוץ. כנראה עם כל הפרצופים והקללות יש דברים נוספים שמחזיקים אותם ביחד. כמו שאמא מקילה על עצמה ולא נכנסת לעומק השאלה מדוע היא ממשיכה לחיות עם אביך ונותנת תירוץ גרידא, כך גם את מקילה על עצמך בהסבירך את הקושי שלך באינטימיות ונאמנות לבן זוג כנובע מהרקע המשפחתי. כאילו אמרתי זו לא בעיה שלי, זו לא אשמתי, אין מה לבוא אלי בטענות. נכון. אין מה לבא אלייך בטענות. אולם מצד שני יש בהחלט איך לעזור לך לשנות זאת.