יש לי תבנית התנהגותית שחוזרת על עצמה משהו שמרגיש לי כמו הרס עצמי , רחוק מדעתנות ויותר קרוב לביטול עצמי .. ..ביחסים עם גברים . בחיים פחות או יותר אני מצליחה להיות דעתנית. בזוגיות כאשר נוצר קשר ובסופו של דבר אינו מוביל למשהו רציני וזה בזמן קצר וגמה חודש. ...אני לא מצליחה לרסן את רוצני לחום ואהבה ( לא בהכרח לשכב) מאותו גבר שהסביר שאין לו עיניין בקשר רציני. במקום לשמר עצמי בהזדמנויות שיוצא להתראות ולגלות איפוק , ונחמדות ...אני מגלה חיבה וחום ונתינה (חיבוק/ נשיקה) שאין להם מקום וההפך שם אותי במקום של דימוי עצמי נמוך בעיניי ולבטח בעיניו . גם לא רוצים בי וגם נחמדה . תבנית התנהגותית זו חוזרת על עצמה לא פעם ..מתסכל מדוע ? מה גורם לי להיות כך? הרי אני לגמרי במודעות למצבי, התנהגותי ובכל זאת אשמח לתגובה ממך
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,מודעות ולדעת נשמע ממש אותו דבר. אני יודעת, או חושבת שאני יודעת, למה אני עושה את מה שאני עושה, כנראה שאני מודעת. ובכן, זה לא נכון. הידיעה השכלית של הסיבות המובילות אותך להתנהגות אינה בהכרח מלמדת על מודעות. הידיעה היא שכלית בלבד, המודעות גם רגשית. ולכן פעמים רבות מודעות אמיתית ומלאה גורמת לשינוי ההתנהגות. ידיעה, כמעט אף פעם לא.ללמוד לקבל חום ואהבה בלי לחוש צורך לתת את גופך כתשלום מחיר, זהו תהליך שחשוב לעבור. עצם הידיעה שזה כך, זו באמת התחלה אולם רק התחלה. כנראה שיש מקום לעבד זאת יותר.