שלום לך יעקב ברמץ! רזיתי לאחר תקופה של כחצי שנה 13 ק"ג. כיום אני שוקלת 52 ואני ניראת טוב מתמיד. סוף כל סוף הגעתי למשקל חלומי, אך הבעיה היא שיש לי מן אובססיה לאוכל ולכן אני מפחדת לאבד את גזרת הגוף שלי. כשאני כותבת אובססיה אני ממש רצינית לגבי זה. אני מסוגלת לסיים סיר שלם של אורז, פסטה וכדומה. עליתי כבר 2 ק"ג מהחודש האחרון ואני מפחדת לעלות עוד. הגעתי למסקנה שאני נמצאת באיזושהי בעיה שאין לי שליטה עליה. מה אוכל לעשות? אני ממש מקווה שאשמע ממך בקרוב ושתוכל לעזור לי. סיון
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,אכילה אינה רק צורך קיומי אצל האדם. אכילה יש לה הרבה משמעויות פסיכולוגיות בנוסף. מרגע צאתנו לעולם, הגורם המזין זאת האם. הרבה פעמים חוסר רצון לאכול מבטא כעס על האם כמו שהצורך הבלתי נשלט לאכול מלמד על חסך בהזנה מהאם.במהלך הילדות מתקיים הרבה משא ומתן סביב האוכל. 99% מהילדים הקטנים לא רוצים לאכול (אלא ממתקים) וההורה מכריח, משכנע, מבקש, מתחנן, שיאכלו. חלק מההתעסקות סביב המזון, זה בעצם המשך המשא ומתן עם ההורה.לשאלתך, בפעם הבאה שיתקוף אותך בולמוס אכילה, חישבי על מה שכתבתי לעיל,ותנסי להזכר בעמדות הורייך (בעיקר אמך) בנושא. ותראי שזה יפחית לך מאד את התשוקה למלא את הבטן. במיוחד אם תזכירי לעצמך שכבר אינך ילדה ואף אחד לא מכריח אותך לאכול.