שלום לפסיכולוג יעקב, כתבתי פה לפני שבוע בערך ושאלתי אותך על התלות המוגזמת בעייני, שיש לי כלפי הפסיכולוג שלי שנסע לחו"ל. רציתי ברשותך להוסיף ולשאול משהו שמאוד מציק לי ואני לא חושבת שלעולם יהייה לי האומץ לדבר על כך עימו. אני ממש אוהבת אותו- לא אהבה כמו גבר לאישה, אלא אהבה כמו שאוהבים את אמא ואבא. אהבה ממש חזקה שלא חשתי אף-פעם. זה משאיר אותי כל היום, כל הזמן, עצובה ומתגעגעת. רק רוצה כבר להיות איתו. (אני יודעת למשל, שממש לא רצוי לעבוד באותו מקום עבודה עם גבר שמאוהבים בו ולא מאוהב בחזרה, כי סובלים כל-כך....) אני מרגישה שהמצב קצת דומה: האהבה היא כל-כך חזקה, שאני מרגישה שכל פעם שאני רואה אותו ונפרדת ממנו אני סובלת כל-כך. הגעתי למצב שאני בוכה רק בגללו, כבר כל הבעיות האחרות כמעט ונשכחו ממני. האם אתה עדיין חושב שהטיפול טוב, אני מאוד מקווה שתגיד לי שכן, ושזה תהליך נורמאלי. אבל אם אני סובלת כל-כך בגלל שהוא לא ליידי כל הזמן. אני שוב מדגישה ואומרת שהאהבה החזקה הזאת, היא כמו שאוהבים אמא ואבא, לא התאהבות גופנית או התאהבות של גבר ואישה. מה לעשות עם הסבל הזה? מה שקורה עכשיו זה שבמקום לחשוב על החיים שלי ועל הבעיות שלי, אני חושבת על האהבה הזאת שלי כלפיו שלעולם לעולם לא תמושש באופן שאני רוצה (רוצה אותו ליידי ובסביבתי כל הזמן באופן בו רוצים משפחה זמינה שתגן עליך כל הזמן) . אני לא מאמינה שאני בוכה כל הזמן בגלל הידיעה שלעולם לעולם, הוא לא יהייה בשבילי באופן שאני זקוקה לאהבה של אמא ואבא. בבקשה תייעץ לי מה לעשות. אני לא יכולה יותר לסבול את הגעגועים האלו. ועוד שאני חושבת שרק אני אוהבת אותו כל-כך חזק ואני בשבילו רק "עבודה", הוא לא אוהב אותי בחזרה. ואם הוא אוהב אותי, למה הוא לא אומר לי אף פעם?? ושאלה אחרונה- האם אתה חושב שהאהבה הזאת שלי כלפיו היא אהבה אגואיסטית? כי הרי היחסים אינם הדדיים. סליחה שאני שואלת כל-כך הרבה שאלות התינוקת
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, מדוע את סבורה ומדגישה שוב ושוב שמדובר באהבת הורה ולא אהבת בן זוג? במיוחד שכל הדוגמאות שלך מצביעות להיפך (את רוצה אותו לידך כל הזמן. ראיתי הרבה פעמים שבחורים ובחורות נושאים איתם תמונה של בן/בת הזוג כדי שיהיו איתם כל הזמן. אך מעולם לא ראיתי ילד שלוקח תמונה של אימא שלו איתו בכיס כדי שתהיה איתו). האם את חוששת להגיד שאת חושקת בו? האם את מפחדת שהוא ינצל זאת אם ידע שאת חושקת בו? אני בטוח שיש מרכיב נוסף, של אהבת ילדה לאם, אך גם ובעיקר, הימשכות שלך אליו כגבר. לא רק שזה לא מקלקל את הטיפול אלא אף מצביע על איכותו הטובה. כמובן, ששום דבר מהפנטזיה הזו, לא תתממש. אני בטוח שגם הוא אוהב אותך אלא שאסור לו לחרוג משום גבול מוסרי ואתי. אם קשה לך לדבר איתו על זה, למה שלא תדפיסי את שאלתך זו והקודמת, ביחד עם התשובות שנתתי, ותראי לפסיכולוג כשישוב?