שלום לך, אני מראש מתנצלת על שאני מאריכה בדברים, אך אודה לך אם תוכל לקרוא את כולם. הוריי נשואים כ-28 שנים. אני בת 25 ויש לי שני אחים (גילאי 20,13). אנו משפחה חמה ואוהבת, הורי לאורך השנים נתנו את כל כולם לטובתנו הילדים והתא המשפחתי ודאגו שלא יחסר לנו דבר. אני תמיד אמרתי שהבית בעבורי הוא חממה ושהמקום שאני הכי מוגנת בו מכל הבחינות הוא הבית, התא המשפחתי. החיים בבית, כמו בכל בית נורמאלי, שלווים ונינוחים. ההורים מדי פעם מתווכחים, כמו כל זוג - ברור כי מעצם היות בני האדם שונים זה מזה יש לעיתים מחלוקות. היום הסתבר לי שיש הרבה מעבר לאותם וויכוחים ושהוריי למעשה הסתירו זאת כל השנים כדי שאנחנו הילדים לא נפגע. בשבוע האחרון הוריי לא מדברים לאור ריב ביניהם. היום אימי היתה מאוד נסערת, הודיעה שהיא לא מוכנה להמשיך לחיות בבית ושעלינו הילדים לבחור בין ההורים. היא הודיעה שבכוונתה לעזוב את הבית, היא אף לקחה את התיק שלה ונסעה עם הרכב המשפחתי. כעבור כחצי שעה היא חזרה הביתה. אני חייבת לומר שאני קיבלתי זאת בהלם מוחלט, אך השתדלתי לשמור על איפוק יחסית לטובת אחי הצעיר, שעלי לחזקו (האח בן ה-20 לא בבית, אלא בתורנות שבת). כשאימי חזרה אמרתי לשניהם שאני מתחננת שילכו לטיפול/ייעוץ זוגי ושאני מייצגת בזאת אח אחיי הצעירים. הם לא התלהבו בלשון המעטה והבעיה היא שאני לא יכולה לכפות זאת עליהם. תמיד כשיש לי בעיה אני פונה להוריי ומבקשת עצתם. במרבית המקרים (אם לא אפילו בכולם) אני פועלת עפ"י עצתם. הפעם, אני מרגישה לבד, כי אני לא יכולה להתייעץ איתם. התא המשפחתי השלם מאוד חשוב לי. המשפחה אצלי היא במקום הראשון. כרגע אני פשוט מרגישה שחיי מעתה הולכים להשתנות. מן הסתם לא רק חיי, אלא חיי כל בני משפחתי. כמו תמיד, גם הפעם אני מרגישה צורך לחזק ולהחזיק את כולם, רק שאני לא יודעת איך ולא בטוחה שיש לי את הכוחות הנפשיים להתמודדות עם פרידה של ההורים שלי. אני הולכת לישון כעת ולא יודעת מה לעשות מחר בבוקר... אני מודאגת, נסערת, עצובה, מבולבלת ובעיקר לא יודעת מה לעשות... כותבת לך ודמעות זולגות על פניי, אודה לעצתך, הבת המודאגת.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,כידוע כתב הגט נכתב בשתים עשרה שורות (ג+ט=12). ההלכה לגבי גט שנותן כהן אומרת שאצלם אחרי שנכתבת שורה מחכים שהדיו ייבש ואז מקפלים את הקלף קושרים אותו. וכותבים שורה חדשה. הגמרא במסכת גיטין מסבירה זאת בכך שכהנים הם חמומי ראש. ובעצם תהליך כתיבת הגט עבור כהנים מסורבל כדי למשוך זמן עד שתתקרר דעתם.הורייך כמו הורים רבים אחרים שוקלים מדי פעם פרידה. לרוב הזוגות שאני מכיר יש שתיים שלוש סיבות טובות לגירושין בכל שבוע (ויש עוד כמה פחות טובות). ולמזלינו יש הרבה סיבות טובות להישארות ביחד, ואם הסיבות הללו לא מכריעות את הכף, הם לפחות מעכבות את הביצוע עד שמתקררת הדעת.אחת הסיבות להישארות היא טובת הילדים. זו באמת סיבה טובה וראויה. אדם בוגר צריך לקחת אחריות על מעשיו. אם אני מקעקע ציור על הכתף שלי, עד אחרית ימיי אשא את הציור הזה. במידה רבה גם הבאת ילדים לעולם. נכון שיש אמצעים טכניים להסרת הקעקוע או לגירושין כשיש ילדים, אולם בשני המקרים הנזקים רבים.עכ"פ כנראה שגם בעבר הורייך רבו וכנראה שגם בעבר הם שקלו את אופציית הגירושין וכנראה שגם בעבר כמו היום גבר ההיגיון שהראה כי ההרס שהגרושין יעוללו שמרובה מהתועלת.עכשיו משהם התפייסו, ניתן להציע להם לפנות לטיפול זוגי ולא בשביל לפתור את המשבר או למנוע את המשבר הבא. אלא בכדי לשדרג את זוגיותם ולהעצים את יכולת הקשר והרווח הנפשי מהזוגיות. זה כמו לקחת קורס בהפעלת מכונת הכביסה. ניתן להשתמש בה גם ללא קורס אולם חלק ניכר מיכולותיה אינם באים לידי ביטוי אם לא לומדים כיצד להפעילם. וזה בזבוז לא להפעילם.