אני בת 35 נשואה +3, ולאחרונה מתפרצת נורא על הילדים, אני מרגישה חוסר שליטה ,מקללת ומרגישה שאני משתגעת , יודעת שזה לא בסדר ואחר כך לא ישנה כל הלילה , חושבת על כל הזמן מלאת בושה ורגשי אשמה ,אני יודעת שההתנהגות שלי מחפירה ותגרום להם וגורמת תסכול ונזק ,אבל כל פעם שאני מבטיחה שזה לא יחזור , אחרי כיומיים אני שוב מתנהגת כך וחוזר חלילה ,אני ממש מתבישת לצאת ולפגוש את השכנים ,,אני מתביישת בפני עצמי כי כלפי אחרים אם אני רואה משהו מתנהג ככה לילד ברחוב אני אצעק עליו ואעיר לו, וומשהו מצחיק שני שוקלת להתנדב לאנשים מסכנים ולילדים במצוקה ומרגישה שיש לי לב כזה רחב, אבל מה על ילדי.,,,אני שונאת את עצמי כלכך במצבים אלו שבא לי לפעמים להעלם כי כך יהיה להם יותר טוב.....
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,אכן, כולנו יכולים לראות כמה ילדים של אחרים הם חמודים. אבל הילדים שלנו עולים לנו על העצבים. וזאת כמובן, משום שאם ילד של מישהו אחר לא רוצה לעשות שעורי בית ומתחמק באיזה תירוץ מצחיק. אנו "נמרחים" מצחוק. אבל אם זה הילד שלנו אנחנו יודעים שאנחנו ניקרא לבית הספר לתת דין וחשבון. עלינו מוטלת האחריות. כך שיש הבדל עצום בין להתנדב לעזור לילדים אחרים לבין לטפל בילדים שלך.ויחד עם זאת, מה הסיבה שבגללה את לא מפסיקה לצעוק, עד שאת מתביישת בעיני עצמך ושכנייך? נראה לי שכתבת זאת בשאלתך. התייחסת לאיבוד שליטה. נראה כי את חשה שאת מאבדת שליטה, לא בעצמך, אלא בילדייך. תחושת תיסכול. מאחר וציינת שאת נשואה, מעניין לשמוע היכן בעלך בתמונה (ואולי גם הוא מֵהַצְעוּקִים בבית שלכם?). האם ייתכן שסף התסכול שלך כה נמוך בשל תחושת חוסר שביעות רצון כללית (מבן הזוג, ממקום המגורים, ממקום העבודה וכו')? כאילו שאת כמו כוס שממלאים בה מים, וכאשר המים ממלאים את הכוס, כל טיפה נוספת מגדישה את הסאה והמים נשפכים, ואין יכולת להכיל את הכעסים?