שלום רב, אספר לך את ההיסטוריה בקצרה (אשתדל) ואשמח לתגובתך. אימי לפני 20 שנה שמו לה שנט בראש והיא חיה איתו יופי בלי שום בעיה רפואית כזו או אחרת. לפני כשנתיים היה לה אפנדציט שהתפוצץ והזיהום עלה לה לראש דרך צינורית השנט מחלל הבטן. היא הייתה מחוסרת הכרה במשך חודשיים. ושיקום בבית לוינשטיין במשך חצי שנה. היא עברה טיפולי יום במכבי בריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה, היום היא נשארה רק עם הפיזיוטרפיה. לפי המלצת רופא, אימי מלווה ע"י פיליפינית כבר שנה וחצי. לפני כמה חודשים אבי, שהיה המשענת של אמא שלי נפטר ממחלת הסרטן, ובסיום השבעה אמא שלי התחילה לאבד שוב הכרתה. תפסנו את זה בזמן, והסתבר שהשנט החדש שלה, נסתם ועשו לה ניתוח והחליפו את השנט ובלי עין הרע הכל בסדר היום. אמא שלי היא בן אדם שמאוד דואג לאיך שרואים וחושבים עליה אנשים, כששואלים אותה למה יש לה את המטפלת היא אומרת שיש לה בעיה בעיין בעקבות הזזת השנט מימין לשמאל. היא לא מדברת על הבעיות הנורולוגיות שיש לה, היא אפילו מתביישת בהן. אמא שלי כיום יש לה 2 בעיות עיקריות: מיקוד מה שמפריע לתפקוד היום יום, הליכה לא זהירה וכדומה. ובעייה של זיכרון מדומה וגם שכיחה. אמא שלי בימים אלה, מיוחד לאחר שאבי נפטר, מחפשת את העצמאות שלה בכל דרך אפשרית, היא אפילו עושה זאת תוך סיכון החיים שלה ע"י זה שהיא יוצאת לבד מהבית למרות שהיא חייבת בליווי. אני חושבת שהבעיה העיקרית של אמא שלי זה שהיא לא מוכנה להתמודד עם הבעיות שיש לה, היא לא מודה בהן ולא מתמודדת איתן ולכן קשה לה עם מצבה. הרופא בזמנו אמא שאמא שלי לא תוכל ללכת לפסיכולוג כי בגלל בעיית הזיכרון יהיה לה קשה ללמוד את הכלים שהפסיכולוג יתן לה להתמודד עם מצבה. אבל היום אני חושבת שהיא חייבת את זה למרות הכל. סליחה על כך שזה מאוד ארוך, מה לדעתך אני צריכה לעשות, למי אני יכולה לפנות??? תודה ושנה טובה קרן
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,ציינת כי אמך מסתירה מאחרים את בעיותיה עד כמה שניתן. נראה שהיא מתמקדת יותר בהכחשת המציאות מאשר בהתמודדות איתה. האפנדציט שהתפוצץ אולי מעיד על כך שבמקום לחוש את הכאב כשהאפנדציט היה עדיין שלם עם דלקת ולטפל בו היא העדיפה להתעלם מהכאב עד שכבר היה מאוחר.לכן כתבתי שיכחה מדומה ולא זיכרון מדומה כמו שכתבת. הזיכרון המדומה הוא חלק מההכחשה והשיכחה היא חלק מההכחשה. הטיפול הפסיכולוגי מעלה פרטים מהזיכרון. הטיפול בעצם נוגד הכחשה. ואולי בגלל זה אמך לא תרצה טיפול ולא תשתף איתו פעולה. עכ"פ הטיפול הנכון הוא זה היודע להתמודד עם סגנון חיים זה של הכחשה ופחות חשוב המצב הנוירולוגי והגופני. ולכן טיפול פסיכולוגי דינמי יהיה כאן נכון יותר, אם היא תסכים.