הוריי, והאהבה שלי

אני אעשה את זה מתומצת - היה לי חבר שנפרדנו לפני כשנה, והיינו ביחד שנה, הוריי לא אהבו אותו, ואף בהתחלה לא הרשו לו להיכנס לביתינו. אח"כ הם הרשו לו אבל לא ניסו להיות נחמדים יתר על המידה... בכל מקרה, אז עוד איכשהו הבנתי אותם, על פניו היה נראה שהוא תלוש מהמציאות, למרות שאני מצאתי בו ייחודיות, אבל בסה"כ הבנתי את הדאגה של הוריי. כיום אני יוצאת עם בחור כבר 3 חודשים, מאוד חמוד, ומאוד חכם, (לא רק אני חושבת ככה...), ה"בעיה" היחידה שהוא גדול ממני ב -10 שנים, אבל זה לא יוצר איזשהם חילוקי דעות או רצונות. אנחנו מאוד קרובים. ואני מסתדרת עם החבר'ה שלו, והוא מסתדר עם שלי. הבעיה, ששוב הוריי לא מרוצים, ומנסים למצוא תירוצים למה הוא לא טוב בשבילי, הם, כמו כל הורה חושבים שאני סופר- מוצלחת, ואני צריכה מישהו גאון, עשיר, מיליונר, ושייראה טוב. הגיל שלו דרך אגב, לא מהווה אצלם בעיה גדולה. אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתם, הם כאילו אובר מגוננים עליי, וזה מתחיל להיות כבר לא הגיוני. בהתחלה התעלמתי כדי לשמור על שלום בית, כי אם אני אגיד משהו - תפתח מלחמת עולם, ובסרט הזה כבר הייתי לפני שנה... הם כל הזמן עוקצים אותי, ואבא שלי (שהייתי הילדה האהובה שלו כל השנים) כבר לא מחייך אליי 3 חודשים. אני באמת רוצה לשמור על יחסים תקינים עם משפחתי, ואני לא יודעת איך. וההעלבות לכיווני לא מפסיקות. דרך אגב - אחי הגדול (25) שלא הייתה לו חברה כל החיים, משתתף איתם ברכילויות עליי, ונראה לי שמתוך קנאה. גם עליו יש לי כעסים בגלל זה. יש לי גם אחות קטנה שהיא מדהימה (בלי שום קשר), ואוהבת את חבר שלי. רציתי לדעת אם יש איזשהו סימפטום כזה של הורים לגונן על הבת שלהם "מפני" חבר ואיך מתמודדים עם זה? או שאולי הסיפור מצד ההורים שלי נשמע לך הגיוני, ותתן לי נקודת מבט חדשה עליו. בכל מקרה, אני יודעת שאמרתי שאני אתמצת, אבל צריך טיפה להאריך בפרטים כדי שתקלוט את התמונה הכללית... אני מאוד אשמח לקבל תשובה. ותודה מקרב לב. דרך אגב, האתר שבנית ממש יפה, וכל הכבוד על היוזמה