לאחרונה חברי ואני גילנו שחבר שלנו הוא שקרן פתולגי. הכל התחיל מחשדות שהתעוררו לגבי כל מיני דברים שאמר לנו, ואי ההתאמות שליוו אותם. עד שבסופו של דבר החלטנו לבדוק את העניין, כל אחד מאיתנו הצליח למצוא הוכחות רבות לכל מיני שקרים, ובגדול - המסקנה שלנו היא שבערך כל מה שאותו אדם אמר לנו במשך השנתיים האחרונות הוא שקר. (החל מקורסים שהוא אמר שהוא לומד, שירות צבאי, מקום עבודה, ועד גיל) ברגע שהתפוצצה הבועה, ניסיתי לחקור קצת את הנושא ועייניתי בכמה מאמרים באינטרנט על שקרנים פתלוגיים והבחנתי שהסמפטומים זהים ולכן אני יוצא מנקודת הנחה שזו הבעיה. כמו כן, הבנתי שמחלה יכולה להיגרם או בגלל בעיה רפואית או בשל רגשי נחיתות הגורמים לבן אדם לצור לעצמו זהות אחרת "מלהיבה" יותר. וניתן לצאת מזה בעזרת טיפול תרופתי ו/או פסיכולוגי. ושאלתי היא - מה עושים עכשיו? האם עליי (כולם החליטו שאני זה שצריך לעשות זאת) להתעמת איתו? כיצד אני יכול לגרום לו להבין שיש לו בעיה? (עושה רושם שהוא מאמין לסיפורים של עצמו ואינו מודע לכך שהוא משקר) איך אני עושה זאת מבלי לגרום לו לעשות צעדים דרסטיים או חלילה להתאבד אחרי השיחה הזאת. או שמא עליי פשוט להעמיד פנים שאייני יודע ולהתרחק... אני חושש שאם לא אעשה משהו, הדבר יתפוצץ בסופו של דבר, (כרגע כבר למעלה מעשרה אנשים יודעים על כך), והשוק יהיה גדול יותר... תודה מוש
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך מוש, עכשיו אני מבין מדוע החליטו חברך שאתה תהיה זה שיתעמת איתו. רגישותך שמתגלה במכתב, מכשירה אותך לכך. לא הייתי מתעמת איתו. כי השקרים הללו הם מעין מעטה של הגנה שהחבר שלך עוטה על עצמו. מאחורי אותו מעיל הגנה ישנה אישיות שבורה ופגועה מאד. בשל הפגיעה בו, הוא החליט להיעזר בהגנת הפנטזיה. ה"עצמי" השקרי. שלכולנו יש, אולם לא במידה גדולה כמו אצלו תפס פיקוד כך שהעצמי השקרי הפך לעצמי האמיתי בעיניו. אז להתעמת איתו ולהוכיח לו שהוא משקר ואתה וכולם יודעים. במקרה הטוב יגרום לו לנתק איתך קשר. במקרה הגרוע זה אכן ימוטט אותו נפשית. במקום להתעמת אפשר להתמודד ביחד איתו עם הקושי. למשל, כשמספר שקר נוסף, במקום להוכיח לו שזה לא נכון, להגיד לו: "עזוב, זה הרי במילא לא משנה אם אתה כך וכך או אתה אחרת. אנחנו חברים, לא?