נתחיל עם זה שהורי גרושים (לא הרבה שנים) כל חג הסיפור חוזר שצריך לדאוג שלשניהם יש היכן להיות. הפתרון הפשוט הוא כמובן להזמין את המשפחה אלי. פשוט? לא כ"כ. אבא הוא נוח וכל מה שאעשה טוב בשבילו. אמא רוצה לבוא אבל לא תבוא אם אבא בא. (יותר מדי מטענים) מה יוצא מזה? אם אני מזמינה את כולם, אמא שלי לא תבוא. היא אומרת שהיא תבוא בפעם אחרת וזה מעצבן. כי אני לא חושבת שאני צריכה לעשות את החשבונות שלה ולבחור את מי להזמין. מה, בחג הבא אני אומר לאבא שלי אל תבוא כי אמא באה??? או שתמיד הוא יבוא והיא אף פעם לא??? אני חושבת שהם בישלו את הדייסה שלהם והם צריכים לאכול אותה ולא אני. השנה קורה ששניהם באים (לא סיפרתי לאמא שאבא יבוא אבל היא גם לא שאלה) אז עכשיו היא יושבת לי על המצפון עם זה שהיא לא תרגיש נוח, ואם היה לה מקום אחר ללכת היא לא הייתה באה (מאוחר מדי לשנות..) הבנת?? עכשיו תכפיל את הבעיה כי גם ההורים של בעלי גרושים, הם אמנם לא עושים לי את החשבונות האלו אבל האוירה לא משהו... והכי מעצבן זה שראש השנה זה החג שאני הכי אוהבת.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,ייתכן וכבר סעודת החג אחרייך ואת כבר יודעת מה קרה. אני מקווה (ומניח) שלא היו פיצוצים. עכ"פ את השתמשת בביטוי של הם בישלו את הדייסה ואני לא צריכה לאכול. אלא שנראה כי את מתעקשת לאכול את הדייסה הזו שהם רקחו. את מזמינה את כולם ואם אמא לא רוצה לבא אז שלא תבוא. היא ילדה גדולה וצריכה כבר לדאוג לעצמה. אני מניח שהכעסים שלה גם מונעים ממנה למצוא זוגיות חדשה. מה שכנראה לא מפריע לאבא. ולא עלייך מוטלת המשימה הבלתי אפשרית ליישר את ההדורים ביניהם.יתרה מזו. כשאמא לא שאלה אם אביך יבוא, כנראה שזה לא נבע משכחה אלא מרצון לרדת מהעץ עליו טיפסה או לחילופין אולי השלימה ועיבדה וקיבלה את עובדת הפרידה.שנה טוב.