חרדה חברתית או סתם ביישנו

שלום, לאחר עיון עמוק באתר המצויין אפנה אלייך שאלה: שמי דנה ואני כותבת הודעה זו עבור חברה הסובלת מחרדה חברתית. ובכן, קודם כל אומר שהיא בת 21 וסטודנטית באוני' העברית . כביכול לא ניתן לראות שהלה סובלת מחרדה כלשהי, אלא מביישנות בסיסית, אשר ניתן למצוא באחוז לא קטן מאוכלוסיה. אך עם זאת, כשמכירים הבחורה לעומק, מגלים שההתנשאות שלה והסלידה שלה מסוגים רבים של אנשים, סטריליות יתר מדברים יומיומיים- ובכלל, עצם העובדה שמעולם לא היה לה בן- זוג, חברי אמת, וכעס על החיים ועל עצמה, מעידים כי משהו אינו כשורה. כמו כן מגלים כי היא חושבת כי אם מכריה ישהו יותר מדי במחיציתה הם יגלו כי היא משעממת, וכי אף אחד לא יכול באמת להתאהב בה, כי היא אחד האנשים היותר מכוערים שישנם- למרות שהבחורה מקרינה כמעט ההפך לפעמים. היא טוענת כי בחברת חבריה יש לה בטחון, אך בקרב אנשים חדשים היא סובלת. כך שבעצם מה שאני מנסה כאן להגיד- האם הבחורה סובלת מחרדה חברתית או מהערכה עצמית נמוכה? האם השניים קשורים האחד בשני, ואיזה מהם הוא פועל יוצא של השני? אני מבינה שללא היכרות עם הבחורה קשה לדעת במדויק את התשובה, אך השאלה שלי היא- למרות שהיא לא סובלת מזיעה בכפות הידיים כשהיא מול קהל, האם עצם העובדה שהיא חושבת שהיא בנאדם נוראי, וכל התכונות שכתבתי למעלה- , מעידים על חרדה חברתית? ====================================== ולחלק השני של מכתבי- כשתיארתי בפנייה את הבעייה, הפנתי אותה לאתר הזה אשר מצאתי ברשת. עלי לומר כי היא מודעת לבעייה זו, וכי אני אינני הראשונה אשר מעלה זאת באוזנייה. הבעייתיות היא שהבחורה היקרה מסרבת ללכל לכל טיפול, קבוצתי או חברתי בתוקף. כל נסיונות שיכנוע עלו בתוהו. כיצד אני, כחברתה, מסוגלת להמעיט מהנזק? האם זה קשר הדוק עימה, טפיחה על השכם והראת אהבתי אלייה מוסגלים להזיז משהו? חשבתי שאם כל יום אומר לה כמה היא יפה ונהדרת, הטיפטופים הללו יכנסו לה לראש. כמובן שהיא מתרגזת מכך.... האם יש טיפול ללא טיפול?