אני מובטלת מזה שנה וחצי. לפני כן עבדתי כפרילנסרית, אך בגלל המיתון במשק נאלצתי לסגור את העוסק מורשה ולחפש עבודה בחוץ. מהר מאד הסתבר לי שאני בבעיה ונכנסתי למעגל מקבלי הקיצבאות. הגזירות האחרונות הביאו לכך שאני נאלצת לחיות מקיצבה של כ- 1500 שקל לחודש שאינם מספיקים לי, החוב בבנק שהיה מאד קטן לפני כן תפס נפח שאני לא יכולה לעמוד בו היום, ואני מרגישה כאילו במרדף אחרי הישרדות. איני יכולה לעסוק בעבודת משק בית כי כרגע קיימת נכות בשתי כפות הידיים (אמורה לעבור ניתוחים), אני מוכנה לעבוד בכל עבודה, אבל עד היום לא קיבלו אותי לשום מקום עבודה קבוע, ולמרות שמדי פעם אני עושה עבודות זמניות (הדפסות וכו), איני רואה את האור בקצה המנהרה איך לצאת מהמצב הנורא הזה. המצוקה הכלכלית החריפה את הבעיות הרפואיות שיש לי, כיוון שמחיר התרופות עלה ואין לי אפשרות לקנות תרופות שאני צריכה. כמו כן, מאדם שמח הפכתי להיות מאד עצובה, עצבנית ומרירה. שקלתי לגשת לפסיכיאטר שיתן לי תרופת הרגעה ואכן נקבעה לי פגישה בקרוב. אני מניחה שיש רבים שחשים כמוני במצב הקשה מאד שבו נמצאת המדינה. באיזו צורה אתה מציע לעבור את הקושי הזה ?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, אכן, מצב כלכלי קשה הינו סיבה לגיטימית להרגיש גרוע. וכולם כולם סובלים ממנו, מי יותר מי פחות. קשה, לכאורה לשמוח, כשמכתבי הבנק מאיימים מחד גיסא והתקוות נגוזות להן מאידך גיסא. אולם, כמו שראיתי בהודעתך למטה ("אני יכולה לשפר לך את האתר"), אינך אומרת נואש. וזה מצויין. את לא תוותרי, ותנסי להפיק תועלת מכל מה שאת מוכשרת ויודעת לעשות. וכך תצליחי לעבור עוד יום ועוד יום, עד שהמצב כאן ישתפר. יש לי תחושה, שבתוך שנה נתחיל לראות כאן אור. אבל זו תחושה וזו שאלה לכלכלנים. מאחר והפנית את השאלה, אלי, הפסיכולוג. ולא לרואה חשבון, יועץ מס, או כלכלן, אני מניח שאת מתעניינת בשאלה הרגשית. אזי כפי שאמרתי, זה לגיטימי להרגיש רע במצב הזה. אולם זה לא ממש עוזר. מה שיעזור לך רגשית ואף כלכלית זה להמשיך להיאבק. למצוא פרנסה ועיסוק מהגורן ומהיקב.