אני פונה לכאן אחרי שכבר לא הצלחתי למצוא שום פתרון באף מקום. אחותי הקטנה (בת 16) גורמת להוריי ולמשפחתי לעוגמת נפש נוראית. אני אסביר, אנחנו משפחה דתית ואחותי שתמיד היתה מרדנית מזלזלת בדת ובהורים שלי ומצערת אותם מאוד. גם אני הייתי מרדנית וגם לי לאורך הדרך היו הרבה ספקות וגם בתחום של האמונה בה' וגם בהרבה דברים אחרים אבל גם אז מעולם לא עשיתי דברים שההלכה אוסרת וההורים אוסרים בתוך הבית. אחותי לעומת זאת לא שמה קצוץ על אף אחד ומחללת שבת (אומנם בחדר שלה אבל גם זאת חוצפה גדולה) ומתלבשת בצורה מאוד פרובוקטיבית ומתנהגת בזנותיות. מסתובבת עם בחורים שמתנהגים דוחה ומשקרת להורים שלי ומתחצפת אליהם. התעמתתי איתה הרבה פעמים ואמרתי לה שאם היא לא תרצה להיות דתיה המשפחה עדיין תאהב אותה ותקבל אותה למרות שזה יכאב לכולנו מאוד מאוד ושאנחנו היינו רוצים שהיא תלך בדרך התורה והמצוות אך אם היא תבחר אחרת כשתגדל נקבל את זה, אבל כל עוד היא תלמידה באולפנא, כל עוד היא גרה בבית הזה, שהוא הבית של אבא ואמא היא חייבת לכבד את הדרך של המשפחה ואת הבקשות של ההורים. היא כל הזמן משקרת להם ואומרת שהיא משתדלת ועושה מה שהם מבקשים, אבל ממני היא לא מסתירה שהיא בכלל לא עושה מה שהם מבקשים אלא רק משחקת בהם כדי שהם ירשו לה כל מיני דברים. אין לה רגישות לשאר בני הבית. כשאני רואה אותה, איך היא מסתובבת ועם מי ואיך היא מדברת ועל מה ומה עולם הערכים שלה ומה סדר העדיפויות אני מתמלאת בעצב גדול ועמוק שאני לא יכולה להסביר אפילו. זה כואב לי כל כך היחס שלה ולמה שהיא הופכת את עצמה. אני לא משתפת את ההורים שלי בכל מה שאני יודעת כי אני לא רוצה לפגוע בקשר העדין שנשאר ביננו ואני לא רוצה שהיא תתנתק לגמרי. מה עושים במצב כזה? איך לגרום לה להבין שהיא מתנהגת בילדותיות ובאנוכיות? איך לעזור לה להרגיש קשורה למשפחה? לכבד את הבית? לא רוצה להחזיר אותה בתשובה, רוצה שהיא תהיה בת אדם. שתתנהג בכבוד. ההורים שלי שבורים מזה. אני כועסת עליה ועצובה ממה שקורה לה ומרחמת עליה מאוד. אני כבר לא יכולה להתמודד עם התחושות האלה לבד יותר. חייבת לשתף אותכם. הלוואי שמישהו יוכל לעזור לי ולתת לי עצות מה לעשות. לפני כמה חודשים אמא שלי אמרה שצריך לתת לה המון אהבה ופחות ביקורת ולעזור לה להרגיש חלק ובאמת עשינו מאמץ גדול כולם והיה נראה שזה עוזר, אבל זה היה רק מעל לפני השטח כי בסתר היא המשיכה לעשות מה שבא לה. בבקשה, תעזרו לי. שבוע טוב!
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,אחותך כמו נערות בגיל ההתבגרות מורדת בהוריה כדי לעמוד על רגליים עצמאיות. השאלה מדוע המרידה שלה כה עוצמתית. שני גורמים יכולים להיות. או גורם הקשור אליה ואל אישיותה, כלומר שיש לאחותך בעיית אישיות וכל דבר שעושה לא רק המרד בדת ובהורים, הוא בעוצמות גדולות. או שזה גורם הקשור להורייך. הורים מאד נוקשים או מאד רכים המחייבים את הילד מרד גדול. אם הם מאד קשים הילד צריך להיאבק בהם חזק יותר. ואם הם מאד רכים אז הילד צריך לעשות צרות גדולות כדי שההורים יתעוררו ויתחילו להתנגד.מתוך זה שאת פונה, אני מסיק כי את מרגישה שהורייך חסרי אונים מולה ואת זו הלוקחת אחריות. כלומר הגורם השני של ההורים, שדיברתי, הוא כנראה המרכזי. ובמקרה הזה מדובר בהורים רכים מדי שאינם מאפשרים לאחותך למרוד בזה שהם מקבלים כל מה שהיא עושה.מן הראוי שהורייך, ולא את, ישיבו לעצמם את הסמכות ההורית הטבעית. ילחמו איתה על כך שלא תלבש בגדים פרובוקטיביים, למשל. ואף אם יפסידו בקרב על הבגדים כבר תהיה לה הרגשה שהצליחה במרד ולא תצטרך למצוא שטח נוסף למרוד בהם.