שלום רב, אני בת 24 וחיי תקועים, אני מרגישה שלא קורה בחיי שום דבר מהותי, השנים עוברות חולפות להן ואני באותה נקודה. אני מודעת לכך שחיי הם כך בגללי ובגלל הפחדנות שלי. קיים בי פחד מדברים חדשים, הכרויות, ממש מכניס אותי ללחץ כל דבר שהוא בגדר חדש. למדתי לתואר, יש לי עבודה, אבל לא זה מה שחשוב, אלא קשרים עם אנשים. תמיד הייתי מסוגרת בעצמי. יש לי חברים, אני לא בודדה לגמרי, אבל קשר עם בחור לא היה לי מעולם ובכל מקום שאני נמצאת קשה לי ליצור קשרים. אני רוצה לצאת מהמצב הזה , אבל לא יודעת איך. אודה על עזרתכם.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, כדי לחיות צריך אומץ. סרט שראיתי מזמן עם מריל סטריפ ועוד מישהו שאיני זוכר את שמו, מדבר בדיוק על כך. מסופר על גבר שנהרג בתאונת דרכים, ועולה למעלה ושם מתנהל משפט על חייו. הקריטריון היחיד הוא האם היה לו אומץ לחיות או לא ומקרינים על מסך אפיזודות מעברו ובוחנים אם נהג שם באומץ או לא. רעיון נחמד, אשמח אם מישהו זוכר את שם הסרט ויוכל לתת הפניה לשואלת הזו. דבר אחר. סיפור קצר (עמוד וחצי) של פרנץ קפקא "שומר הסף" מדבר בדיוק על זה. שווה לקרוא. ואכן האומץ לחיות הוא הדבר החשוב. קשה לתת פטנטים איך להיות אמיצים. אוולם עצם זה שאת חושבת כך, נראה לי כי זו נקודת התחלה טובה לשינוי העניין.