כמעט 3 חודשים עברו

מאז כתבתי פה לראשונה כמעורערת הדברים בבית לא השתנו.. הוא לא גר איתנו ובא והולך במקביל נמצא בטיפול פסיכולוגי ויוצא לסדנאות לשישי שבת ואני.. סוף סוף עובדת, משרה מקסימה, מקום מחבק אנשים מדהימים. טוב לי, עובדת המון שעות ולא חושבת עליו כמעט בכלל קצת משתחררת מהיותי אמא והופכת להיות בת אדם מבלה אמנם פחות עם הילדים, את הפסיכולוג שלי בכלל לא נותר לי זמן לראות, מתעמקת בלימוד מודעות עצמית בעיקר ע"י ספרים, ומתחזקת. זמן לעצמי הריגשי שלי כמעט לא נותר לי, זמן לבלות או לשקט ולמנוחה גם לא אבל אני צוברת כח ובונה לי קרקע ועוגן של משרה חדשה וטובה שכבר מסמנת לי פה ניתן לצמוח! אז אולי אני אהיה אם חד הורית וורקוהולית שמפרנסת את ילדיה ואת עצמה ולא חיה בזכות תרומות של בעל שלא יודע כרגע אם הוא רוצה או לא, או יותר נכון יודע שהוא לא אבל לא עושה דבר. אז להגיד שטוב לי לחלוטין? לא זה קשה אבל בהחלט אני יכולה להגיד שכבר לא רע לי! ושאני מעריכה ואוהבת את עצמי יותר ויותר מיום ליום. פעם כל יום שעבר ספרתי בטבלת יאוד היום אני בקושי מגיעה להתיחס אליה אחרי שבוע ויש לי תחושה שאוטוטו גם חודש לא ימחק ברצף. אז נותרתי לבד קצת מנותקת מגורמים מקצועיים ומאהבה אבל נולדתי להיות אני לעצמי כמו שלא הייתי מעולם, אולי היקום מכוון אותי להתמודד קצת לבד אחרי שרצתי מאדם לאדם והתחננתי לעזרה שאיש לא יכל לתת לי פרט אלי עצמי. אני כבר לא בלחץ שיחזור ומהר, רוצה שיחזור כי אני אוהבת אותו כל כך אבל במקביל נותנת לו את המרחב שלו ומרשה לעצמי לקחת את המרחב להתפתח בעבודה. הוא חסר לי מאוד אבל לא במקום שהוא תפס עוד קודם כלומר במקום העולם, החיים, הוא חסר לי ממקום אחר, מקום המגע, המילה, האיכפתיות, ואלו דברים שאין בכלל באופק לאחרונה מכיוונו, בקושי חיבוק פה ושם, זהו יש המון מה לספר, לא יודעת איך להמשיך או מאיפה, רק רציתי להגיד לכם שאחרי כל ירידה, נפילה, משבר, צפויה עליה. לפעמים היא איטית כמו שלי ומלאה הבנות ולמידה , ולפעמים היא מהירה ומהווה התגשמות חלום, אצלי אין חלומות וציפיות יותר עכשיו אצלי יש עבודה עצמית.