כמה שאלות שמטרידות אותי

ראשית,אני חייבת לציין שלפני כשנתיים בערך,התייעצתי איתך בפורום הזה וכל מה שכתבת לי,התברר כנכון בדיעבד.צדקת בניתוח ואפילו בחיזוי העתיד מבחינתי. כמה פרטים עלי- אני חד הורית,אמא לילד בוגר.התגרשתי לפני כמה שנים אחרי נישואים קשים. הייתה לי ילדות נפלאה,זוג הורים אוהבים ומפנקים (עכשיו יש לי רק אמא,לאחר שאבי נפטר ממחלה קשה). בזמן האחרון שמתי לב למשהו שמטריד אותי- דבר ראשון- כל סכום כסף שיש בידיי,אני מוציאה על דברי מאכל לבית,למרות שאני מתכננת לקנות בזה משהו אחר (בגד וכו'). אחרי שאני מבזבזת את הכסף על מזון וממלאת את המקרר והארון,אני מתחרטת שזרקתי את הכסף על מוצרים שלא היו נחוצים. זה כמו דחף בלתי נשלט,כשאני יוצאת מהבית עם כסף בארנק,אין ספק שאבזבז אותו על אוכל. קשה לי לפרגן לעצמי,לקנות לי בגד חדש,נעל חדשה,בושם. אם אני קונה משהו לעצמי,אני מרגישה חרטה,מצטערת שקניתי לי וחושבת שבמקום לקנות לעצמי,הייתי צריכה לתת לילד שלי את הכסף,שיקנה לעצמו משהו. חשוב להדגיש שאני לא מחסירה ממנו שום דבר,כל מה שנחוץ לו ,יש לו. לא ברור לי הדחף הזה למלא את המטבח באוכל,כי בעצם רק אני והילד בבית ואין לנו צורך בכמויות כאלה גדולות של אוכל ובאמת חלק מזה נזרק לפח. שנינו לא אכלנים גדולים.אני למשל,מעדיפה ממתקים ועוגות על פני כל מאכל אחר, כך שאם יש לי כוס קפה ועוגה,אני לא צריכה שום דבר יותר. והילד,אוכל מאכלים קבועים ולא דורש שאוציא סכומים כאלה גדולים על מזון, אם כן,מה הסיבה לדעתך להתנהגותי? ניסיתי למצוא בעצמי תשובה וחשבתי שאולי,יש השפעה של היותי בת להורים ניצולי שואה,אולי הסיפורים שהם סיפרו לי על הרעב שהרגישו בשואה,זה מה שגורם לי להתנהג כך? אבל,לא מצאתי תשובה לחוסר פרגון העצמי,לקושי לקנות ולהתחדש בעצמי, תמיד יש לי יסורי מצפון אם אני קונה בכל זאת משהו אישי ולא נהנית ממה שקניתי. אני לא יודעת אם יש קשר,אבל אוסיף שלפני כשנה הסתיים קשר שהיה לי עם מישהו שהכרתי לאחר הגירושין. מאוד מאוד אהבתי אותו ,סמכתי עליו,האמנתי לו. תמכתי בו הרבה (הוא היה בתקופה קשה בחייו),עטפתי אותו בהמון אהבה וחום ולצערי,כשמצבו השתפר,הוא נפרד ממני בטענה שאני לא מתאימה להיות בת זוגו לעתיד (הוא רווק וצעיר ממני בכמה שנים וזה לא הפריע לו בשלושת שנות הקשר שהיו לנו...) אחרי הפרידה,סבלתי המון והייתי במצב נפשי ירוד מאוד, ועדיין לא התגברתי עליו,לצערי. אודה לך אם תכתוב מה דעתך חג שמח