אני רווקה בשנות השלושים לחיי רב השנים הייתי עסוקה בעצמי ובעבודה ממש לא בקשרים חברתיים. כל חברותי הן "זמניות" אין לי חברה טובה מילדות..אולי זה הגיל. גם מערכות יחסים רומנטיות עם גברים אני לא מתחזקת... ככה השנים עברו עם דייטים רגעיים אחת לשלושה חודשים , סקס חד פעמי אחת לשנה (שאחריו אני בסרטים שהבחור ניצל אותי...למרות שהייתי שם..) והרבה שעות נוספות בעבודה שאגב גוררות סוג של תסכול על חוסר הערכה על ההשק עה בעבודה (למרות שבעצם מי ביקש? מבחינת החברה) אני חסרת ניסיון בתחום ובגיל שלושים עושה טעויות של גיל 14 עם בחורים. עכשיו יש לי מחזר צעיר ממני ב8 שנים והוא ממש רוצה. כל המחשבות שלי כרגע הן למה לו להתעסק איתי? חולני מצידי, יודעת, אבל זו העובדה ונורא קשה לי עם זה. זה לא סביר והמחשבה הזו פשוט לא זזה ממני כמו מנטרה כזו. לא יכול להיות שהוא רוצה אותי. וזה משפיע על הקשר כי אני עסוקה כל הזמן בלחפש אותו, מחכה לרגע שימעד כדי להוכיח שהוא לא באמת רוצה ולא רציני. ברור שהוא מרגיש את זה ומעיר לי ולמרות זאת מצהיר "אני רוצה אותך ואת חייבת לשנות גישה ולהפסיק לחפש אותי" למה לעזאזל אני כזו דפוקה ושמה לעצמי רגליים? יכול להיות שאני לא רוצה להיות שלווה ומאושרת? מחפשת רק טרגדיות נטישה? הנה עוד אחד מוצלח שלא רוצה אותי..כנראה שיש לו סיבה..כנראה שאני גרמתי לזה. אשמח לחוות דעתכם בעניין. תודה
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,מאד יפה שאת מצליחה למרות הנטייה הראשונית שלך להאשים את הסביבה (הוא ניצל אותי, הם לא מעריכים אותי)להבין שבעצם עיקר הקושי נובע ממך, מפחדייך, מהקושי שלך לתת להתקרב אלייך, מהצורך שלך לְרָצות ולהשיג הערכה, מהבריחה שלך אל העבודה כתחליף למה שמפחיד אותך. בהחלט יפה שאת מבינה זאת. אולם ייתכן ואת מבינה זאת רק ברמה השכלית, אבל בתוכך את ממשיכה להתנהג ולהרגיש כאילו הסביבה היא דפוקה ורעה.נראה לי כי צריך לעשות בדק בית רציני אצלך ולמצוא אותם גורמים שניצלו אותך, רימו אותך, לא העריכו אותך, העבירו אלייך מסר שרגשותייך אינם חשובים ועוד.לא שזה בלבד ייפתור את הבעיה, אולם ללא ספק זו התחלה משמעותית.