שלום רב, יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי. אני בטיפול פסיכולוגי כ- 10 חודשים (לראשונה בחיי). (אני בת 26) שאלתי היא: האם הקשר הטוב, שנוצר בייני לבין הפסיכולוג, הוא דוגמא לקשרים אחרים שלי שיכולים להיווצר בעתיד? כלומר, האם קשר עם בן-זוג, הוא דומה במקצת להרגשת הקירבה ביני לבין הפסיכולוג. או- שהקשר ביני לבין הפסיכולוג זה רק משהו שנוצר ב"תנאיי מעבדה", ולא יכול להייוצר שום קשר דומה, באף מקום אחר? אני ממש מבולבלת! כי מצד אחר, לראשונה בחיי אני מרגישה משהו שלא הרגשתי אף פעם בחיי. הרגשה זו נותנת לי תקווה קטנה, שאולי אצליח להרגיש ככה גם לא אצל הפסיכולוג. מה אתה חושב?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, זה בדיוק הרעיון שמאחורי הטיפול הפסיכולוגי. אם מישהו רוצה ללמוד הנדסה, ניתן להושיבו בכיתה וללמדו עובדות ודרכי חשיבה. אם מישהו רוצה ללמוד נהיגה ניתן להסביר לו ולתת לו להתנסות. אולם אם הבעיה ומה שצריך ללמוד אינם במישור השכלי אלא במישור הרגשי, מה נעשה? הסבר קוגנטיבי לא יעזור כאן. זה כמו להעביר שיעור בכיתה ב' בארץ בשפה האפגנית בדיאלקט הררי. הדרך ללמידת רגשות היא ע"י שימוש בהם. ולא רק במישור של אהבה אלא גם במישור הכעס, הידידות, החיבה. וכל זה נעשה בתוך חדר הטיפול. שם נוצר עולם שנבדל ומחוץ לעולם האמיתי. מעין מיקרוקוסמוס שבו נמצאים את ושאר העולם שמתגלם בתוך הפסיכולוג. הוא אמא הוא אבא הוא בני זוג הוא מורה הוא סמכות הוא ידיד וכו' וכו'. מה שהתחלת לחוש לגביו זה הרגש שעימו תוכלי לאהוב בן זוג בעתיד.