בן זוגי ואני, שנינו בני 31, נפרדנו לאחר שנה יחד. הסיפור בינינו התחיל לפני שנתיים, יצאנו חודשיים לוהטים, נדלקנו מאוד זה על זו, התחברנו מיד והכול נראה מבטיח, אבל פתאום, ממש ברגע אחד, הוא הפך את עורו, וממחזר נלהב הוא נעשה אדיש ולא מעוניין. דיברנו על זה והוא אמר שהוא אכן מתלבט, חושב שוב על האקסית (היה איתה 5 שנים בקשר רע לתפארת של מריבות היסטריות, פרידות וחזרות והם אפילו לא גרו יחד למרות שהיו בני למעלה מ 25). בעקבות השיחה הזו גמרתי אתו. אמרתי לו שאם ירצה הוא יודע היכן להשיג אותי. בהמשך הוא ניסה ליצור אתי קשר אבל לא בצורה בוגרת - שלח מיילים מטופשים ועוד כהנה וכהנה. לי היה נדמה שהוא חשש מהקשר בינינו, אולי חשש להיפגע או להתחייב כי הוא ראה שזה נהיה רציני והעדיף לחזור לקשר הישן והמוכר שברור שלא יוביל לשום התחייבות. כעבור שנה נפגשנו במקרה בחו"ל. הוא ממש הסתער עלי. בהתחלה הייתי מסויגת אבל חידשנו את הקשר והדברים התקדמו בקצב מהיר. הוא היה להוט אחרי ואני הסרתי את העכבות והתאהבתי בו שוב. הפעם הכול הלך טוב. הוא הציע שנעבור לגור יחד וכך היה. היינו שנינו מאושרים. יצרנו אינטימיות, הוא פתח את ליבו, מה שלא קרה בפעם הקודמת. ואז הגיעה לו הצעת עבודה שאי אפשר לוותר עליה, בחו"ל. הוא מיד הציע שניסע יחד ואני הסכמתי. אך אז הסתבר שצריך להתחתן (בשביל הויזה) ומהרגע הזה הכול הידרדר. הוא נעשה ביקורתי ומנוכר, רבנו המון. ביקשתי ממנו לעזוב את הבית והוא חזר למחרת בוכה, אמר שאינו מסוגל לחיות בלעדיי ושנתחתן. הודענו לכולם והתחלנו לערוך סידורים אבל אחרי תקופה הוא נלחץ שוב, ושוב הפך מנוכר. שוב מריבות, שוב מועקה. היה לי רע מאוד בתקופה הזאת. בסוף כשהיה צריך לשלם למקום החתונה הוא לא היה מסוגל ונפרדנו. אנחנו פרודים כבר חודשיים. הוא עבר להוריו, נכנס לדיכאון והתחיל טיפול פסיכולוגי, אפילו הלכנו יחד לפסיכולוג. זה לא הועיל. הפסיכולוג אומר שיש לו טראומת ילדות - אביו היכה את האם והילדים בילדותו והוא פוחד להיות כמותו. באיזשהו שלב הוא התנתק ממני. ממש מתנהג כאילו איני קיימת, כאילו מחק אותי. הוא עובד כל הזמן, עד שעות הלילה המאוחרות. הוא נוסע בקרוב ואני שבורה. מה קרה לו? לא האמנתי שניפרד. חשבתי שהאהבה תנצח. אולי הוא לא אוהב אותי מספיק? אני בשוק. איך החבר הכי טוב שלי מפנה לי עורף? יעקב, האם תוכל להסביר לי מה קרה פה? איך אוכל לעבור את המשבר הזה? אני חולת אהבה וגעגועים. אני משתגעת. סליחה על אורך המכתב.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,האהבה מנצחת בשתי סיטואציות. בערוץ ויוה ובזמן התאהבות מסחררת ראש. בשני המקרים זה לא ריאלי.ייתכן והסיבה לקושי שלו להתחייב, כמו שציינת מדברי הפסיכולוג החשש שלו שמא יכה כמו אביו. אולם נראה לי שזה הרבה יותר עמוק. ראשית, הוא במילא כבר הכה אותך כמה פעמים (רגשית) וזה לא הפריע לו. שנית, סיבה כזו הינה כה הגיונית שניתן להתגבר עליה בעזרת טיפול לכבישת כעסים או אפילו רק לחשוב שפותרים את החשש על ידי הבטחה לעצמו שלא יעשה זאת.נראה לי הקשר שהזכרת עם אמו, מהווה רמז לפחד שלו מפני קשר הדוק ומחייב שישתלט עליו, כמו אמו. ואהבתו אליך הייתה אמיתית וכנה. אלא שבכל פעם שהגיע לכדי מיסוד הקשר, הפחד הזה מפני השתלטות שלך עליו, גבר. גם ביחסיו עם חברתו הקודמת, הוא מתאר יחסים של התקרבות התרחקות. אהבה התקרבות- ריב התרחקות - אהבה התקרבות - ריב התרחקות. זה קשר שאינו מאיים עליו. הקשר איתך שהתקדם על מי מנוחות הדאיג אותו.מה עושים? ראשית מתאבלים. כועסים, חושבים עליו טובות ורעות. מחפשים נחמה ומתאוששים. שנית, עלייך לברר עם עצמך מה בתכונותיו כה משך אותך אליו. יש לי תחושה שמה שמשך אותך אליו היא התכונה הזו של הפחד מפני קשר שישתלט עליו. משום שהצד השני של פחד מפני השתלטות זו אהבה ללא גבולות. השקעה מרובה בקשר והתקרבות מהירה ומלאה. כי אדם שניתן להשתלט עליו זה אדם שאין לו גבולות פנימיים של "אני" יציב. ואם אין את הגבולות הללו יש לו את הנטייה בתוך קשר להתקרב ולהתמזג. לכן ייתכן ואת נמשכת למישהו שיודע כל כך להתקרב אלייך בלי גבולות ובלי עכבות. ואם אכן זו תהיה בחירתך בעתיד, את עלולה להיכנס לקשר עם אדם בעל אישיות כמו שיש לחבר שלך לשעבר. וצפוי שתעברי משיברון לב אחד לשני. שווה לך לבדוק את העניין ולנטרל את הצורך שלך באנשים כמותו.