אני בת 33 נשואה ואם לשני ילדים קטנים. אני כרגע נמצאת במשבר בחיים. כל חיי עד כה לא היו לי הרבה חברים אך בכל תקופה היו חבר או שניים טובים. אך לאחר הצבא ועד היום בעצם לא היה לי שום חבר משמעותי, לא כי לא ניסיתי או כי לא יזמתי, פשוט כל מי שאני מתקרבת אליו מתרחק ממני, אני כיום מבינה שהבעיה כנראה אצלי אולי חיצונית אולי פנימית, אני לא יודעת. אני נמצאת במצב לא קל של עבודה, חיים עם גידול ילדים. אני כן זקוקה לחברה, אך אין לי אותה פרט לבעלי. אני לא יודעת למי לפנות אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי, או כל טיפול אחר. אני כן זקוקה לאוזן קשבת. יש לי בעיה! כיצד להתמודד?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,עשור וקצת עבר עלייך מאז שחשבת שתכבשי את העולם. מאז שחשבת כשקצת תגדלי והכל יהיה אחרת. מהגיל שבו חשבת שעם השנים בטחונך העצמי יעלה והפופולריות שלך תגרד שחקים. והנה מגיע גיל שלושים ואת כבר נשואה ויש ילדים וזה עדיין לא קרה.בהחלט משבר. שוד ושבר. את ממקדת את הבעיה בהיעדר מיליֶה חברתי. ויש הרבה היגיון במסקנתך. חברות חברים ותמיכה חברתית חשובים באופן שלא ניתן להגזים בחשיבותם. ויחד עם זה אני לא בטוח שזו הבעיה העיקרית. ועוד פחות בטוח שמציאת חברים והגדלת המעגל החברתי בעזרת פטנט כזה או אחר, ייפתור את הבעיה.נראה לי כי כישורייך הבינאישיים לוקים בחסר, ולא מהיום. אין כמעט שום קשר בין כישורים חברתיים ויכולת חיברות לבין מראה חיצוני. לעיתים במקרי קצה זה יכול להשפיע במשהו אבל לרוב לא. עכ"פ הכישורים הבינאישיים החסרים שלך מתווספים לתחושת התיסכול והאכזבה שלך מעצמך. ונוספה אליהם גם ההכרה המפחידה שהנה את מנחילה את בעייתך לילדייך.אלו בהחלט בעיות. זו סיבה בהחלט טובה לפנות לפסיכולוג. הרי הדבר העיקרי שקורה בטיפול זהו קשר בינאישי. את והפסיכולוג. לאחר מכן יש הכללה של זה.