שלום לך איש יקר ותודה על ההזדמנות שלי לכתוב לך. אני ילדה-אישה בת 21 מאוד בוגרת. זכיתי לגדול על ידי הוריי במשפחה ממוצעת שלא חסר בה דבר. בעבר בחרתי לקחת מהורי גם את הדברים שלא בהכרח נחוצים לי- עשיית דברים תחת לחץ,בריחה מהאני האמיתי והתעסקות מרובה במסגרת החיצונית בלי תשומת לב לתמונה... שזו בעצם אני בפשטותי. לימים הבנתי שאני רוצה לשנות את בחירתי,לחיות את חיי אחרת ולחסוך מעצמי להגיב כל הזמן. חשוב לי להבהיר שאינני כועסת או מאשימה חלילה את הורי, אני מודעת למגבלות שלהם כהורים וליכולות שלהם. אני באמת לוקחת מהם רק מה שיש להם להציע ואני לרגע לא מוחה על כך שאין להם את האפשרות להעניק לי את מה שאני באמת צריכה. הנסיבות לימדו אותי למלא בעצמי את צרכיי ולא לתלות דבר באיש- לכן אינני כועסת על הוריי- נהפוך הוא- הם האירו את חיי בעצם הקיום שלהם לידי. למרות המודעות שלי, האמונה באמת הכל כך פשוטה, אני עדיין מרגישה שכדי לשנות את הבחירה המאולצת שבחרתי בגילי הרך,להיות כמו הורי, אני זקוקה לעזרה חיצונית על מנת לרכוש כלים להתמודד עם הנסיבות הללו. חשוב לי לציין בפניך שאני ילדה-אישה מאושרת,שקטה,ושלמה מאוד עם עצמה, אין לי כוונה לפגוש בך או בכל פסיכולוג כזה או אחר- כדי לקבל אושר וכדומה- אני פשוט רוצה ארגז כלים שאיתו אוכל לפרוט את בעיותי, לפשט את התמונה וללמוד ממנה. ברצוני לציין שוב, זוהי איננה גחמה רגעית- החלטתי לבחור אחרת כי לימים הבנתי שלא כך אוכל לנהל את חיי, שכשאני שורדת אני בעצם לא חייה את חיי כפי שאני רוצה ומאמינה. אינני רוצה להיות קורבן לבחירה שלי- לכן אני מודעת לעובדה שאני בחרתי ללמוד מהם גם את מה שלא נחוץ לי,אני מוחלת לעצמי ורוצה לשנות. כי גם אם טעיתי יש לי הזדמנות לתקן- אני צעירה מאוד,ועכשיו הזמן לבנות את היסודות הנפשיים שלי על מנת שמשם אתנשא מעלה בצורה ישרה ובטוחה. אשמח אם תיתן את הדעת על מכתבי. אירית.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, כמה מתאימה שאלתך לתחילת שנה חדשה. סגירת פרק ופתיחת פרק. אלא שאחת לשנה בדיוק ביום א' בתשרי, מתחילה לה שנה חדשה בין אם נרצה ובין אם לאו. אולם אצל בני אדם, הרצון שיתחיל פרק חדש, המועד, הזמן אינה ערובה לכך שאכן יתחיל. מכתבך המסוגנן והיפה, מחביא בין שורותיו הרבה מאד כעס חנוק על הורייך. את אומרת שהחלטת להשלים עם מה שהם. כלומר שמה שהם, מעשיהם בעבר, מה שנתנו לך ומה שלא, הכעיסו אותך בעבר ועתה החלטת להשלים עם זה. האומנם בהינף החלטה שכלית, או הבטחה כתובה בערב ראש השנה, ניתן למחוק או למצער להשלים עם מה שהיה? אני לא בטוח שכן. בד"כ מדובר בתהליך לא קצר וכלל לא פשוט, שאינו מוותר על הכעס, שאינו מדחיק את האכזבה, שאינו מתעלם מהזעם. תהליך כואב לכולם (לך ולהורייך) אך תהליך הכרחי. בעיקר אם את החלטת להיות אינדוידואל. לא ללכת ביקבות ההורים. יש מקום לפיוס עם ההורים. רצוי אף מאד להתפייס עם ההורים ובעיקר עם החלקים של ההורים המופנמים בתוכך ובונים אותך. אולם בטרם יהיה פיוס צריך שיעובד הכעס. אי אפשר לדלג על זה. אני מבין שאינך מעוניינת לעבור את התהליך הזה בליווי פסיכולוגי. שזה כמו לצאת למסע בארץ לא מוכרת ולוותר על מדריך מנוסה. זה קשה, אבל אפשרי. אני מאחל לך הצלחה רבה בדרכך. ותהיי מוכנה לכך שזה לא יהיה קל.