אני בת 25 התחלתי לנטול כדורים אנטי דכאוניים כבר כמעט כחודש.העניין הוא שהסימפטומים קיימים פחות אבל עדיין יש לי תחושה לא טובה עם עצמי .זו הפעם הראשונה שאני נוטלת כדורים אבל אני לא שלמה עם זה אני כועסת על הפסיכולוגית שלי קצת בגלל שהיא גרמה לי להתחיל עם זה ועכשיו קשה לי גם לצאת מזה אני יודעת שזו הייתה הברירה היחידה שלי (בעיני הפסיכולוגית)אבל לי היא לא נראת כפתרון.אני לא רוצה להתמכר לזה או להגיע למצב שאני רוצה להפסיק ואני לא יכולה.אני לא חושבת שהמצב כ"כ גרוע שאני צריכה כדורים.אבל כנראה שהפסיכולוגית שלי רואה את זה אחרת.אני כבר לא יודעת מה היא חושבת עליי ,מה היא חושבת שאני משוגעת....כשאנחנו מדברות על זה היא אומרת לי שזה מה שיעזור לי ואני צריכה להתמיד אבל אני לא שלמה עם זה במאה אחוז .זה עוזר אבל משהו אצלי אומר לי שזה לא הדבר הנכון לעשות.אני מרגישה שהיא הפנת אותי לתרופה כי היא לא יכולה לעזור לי.... מה השיקולים של פסיכולוג לפני שהוא מפנה לפסיכיאטר..?? אני לא יודעת מה לעשות....איך לצאת מהמעגל הזה.איך אפשר לפתור בעיות של דכאון וחרדה בלי כל זה.למרות שאני חושבת שהמצב לא כ"כ גרוע.עכשיו אני גם אצטרך ללכת לפסיכיאטר שוב לביקורת ואני לא רואה את עצמי מגיעה לשם...
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,תחושה חזקה של דה ז'ה וו, כבר ראיתי, חלפה במוחי למקרא שאלתך. הייתכן ששאלת בדיוק אותה שאלה באותו נוסח בעבר?