נאחרי שקראתי את מה שכתבת על חרדת הנטישה ואוספים, אני קולטת כמה שגיתי במהלך כל התקופה שאני איתו. הלב שלי מתמלא כולו עצבות, כי אני מבינה סוף סוף למה זה קורה לו. מה שיותר עצוב כרגע בעיני זה העובדה שהרחפתי את חרדת הנטישה שלו... אני לא יכולה להגיד שהייתי רעיה טובה בתקופה הזו... למעשה גם אני חוששת כל הזמן שהוא ינטוש אותי ובתור צעד מנע לא פעם ולא פעמיים ארזתי תיק והוא היה צריך לעצור אותי... או שהחזרתי לו את טבעת הנישואין ואמרתי לו שהמקום היחיד שאפגוש אותו זה ברבנות... אני לא הגזמתי כשסיפרתי על האוספים שלו... הוא אסף עיתונים בכמות כזו שתוכל לקחת עיתון כל יום במשך שנה ועדיין יישאר במלאי בלי להוסיף חדשים...ומה אני עשיתי השבוע בתגובה? איימתי לעזוב אותו אם הוא לא יזרוק את העיתונים... והוא בסופו של דבר זרק אותם... אני מרגישה כעת צורך גדול לתקן את הנזק שעשיתי לו בתקופה הזו שאני איתו ואני לא יודעת איך... אני גם לא כל כך יודעת להתמודד עם בעיות ואני פשוט בורחת מהם... מעבר לזה, אמא שלי לא בדיוק תומכת בנישואין שלנו וזה מפריע. הרבה פעמים היא זרקה משפטים "בצחוק" שרק גרמו לעצבים ולמריבות. אני תקועה באמצע ומרגישה שאני צריכה לבחור. אמא שלי חושבת שהיא יודעת הכל, אבל אני לא חושבת שהיא באמת ראתה אותי אי פעם כמו שהוא רואה אותי... היא מתייחסת לשנינו כמו אל ילדים קטנים שצריך להעמיד במקום כאילו עשינו משהו רע. היא לא מצליחה להבין שיש לנו דעות שונות... אני מרגישה שפתחתי פה את תיבת פנדורה... אני כל כך מבולבלת עכשיו ולא יודעת מה לעשות... איך בכלל עם כל המחשבות האלה שמתרוצצות לי בראש אני אביא ילד לעולם?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,את מכה על חטא ומתמלאת רגשי אשמה אודות אי קבלתך והבנתך את הצורך שלו באוספנות. מצד שני מסתבר מדברייך כי את בעצמך את סובלת הן מחרדת נטישה והן ממנגנון ההתמודדות הלא מוצלח של אובססיביות. כלומר שאת ממש ממש יכולה להבין אותו. וזה טוב.לגבי הטעויות או הנזקים, כפי שאמרת, שעשית בעבר. הרי כולנו ביחסים עם הזולת, עם בן הזוג, עם הילדים, עם ההורים, עושים טעויות. רגשי האשמה הללו הן המנוע החזק שמניע אותנו לתקן אותן טעויות. גם אם בעבר איימת עליו שתעזבי, גם אם היו מריבות והכרחת אותו להיפטר מאוספיו (תראי עד כמה הוא אוהב אותך שבשבילך הסכים לזרוק את מה שנוסך בו ביטחון) עדיין לא מאוחר. אם היום תגשי אליו ותשתפי אותו בחרדות הנטישה שלך כמו שזיהית אצלו. אם תגידי לו שאת אוהבת אותו וביחד יד ביד תצליחו להתגבר על אותם חרדות, מעז יצא מתוק. והקושי הגדול ביניכם יהפוך למנוף העיקרי להתלכדות ולאהבה ביניכם. ותוכלו, לפחות חלקית, לרפא זה את זה.