פסיכולוג - התוכל לעזור לי ?

שלום לך אלון,בתשובתו הראשונה יובל הזכיר נקודה אחת, בתוך שאר דבריו, והיא הנקודה המרכזית. ראה לצורך זה גם את השאלה שכתובה מתחתיך את תשובתה של מינימיקי ואת תשובתי. הכוונה היא לדברי יובל שאמר כי רק שמונה שנים אחרי שנפרד מחברתו בפועל הוא בעצם נפרד ממנה רגשית.כנראה בגלל הקושי שלו להתמודד עם פרידה, נטישה, דחיה וכו' וכו' הוא התכחש לקושי הפרידה. אולי התעסק עם דברים אחרים כדי להסיח את דעתו. אולם הרגשות הללו לא נעלמות (למשל, נמצא בטיפולי, בימים אלו, אדם שאביו נהרג לפני שלושים שנה, והוא עדיין לא קלט זאת. ועכשיו כשאנו עובדים על זה העוצמות הרגשיות גדולות מאד...). הרגשות הללו נעלמות לרגע מפני השטח אך מתעצמות וגדלות כמו באינקובטור, כמו זרעים של עץ חרובים או עץ באובב. וכשהם מתפרצים החוצה הם מפחידים בעוצמתם.גם אתה עוד לא בכית די, כנראה על הפרידה. עוד לא קלטת והפנמת אותה. ועם כל כמה שאהבת את אותה בחורה שבגינה אתה מרגיש כך, ועם כל תכונותיה החיוביות והמיוחדות (שאיני מכירן) הכאב הוא לא עליה. אלא על הנטישה והדחיה הראשונית שהיא גרמה לך לשחזר כשנפרדתם והצלחת להכחיש זאת ולהדחיק זאת עד כה. ואין זה אומר שאינך אוהב את חברתך הנוכחית, או שמשהו בה פחות טוב. מדובר בקונפליקט שבינך לבין עצמך או בינך לבין הטראומה הראשונית של הנטישה (הורים גרושים? הורה נעדר? מחלה של הורה? מוות של הורה?). כיום משהיא מתחתנת, אינך יכול עוד להכחיש. ולא תהיה לך ברירה אלא אחת ולתמיד להתמודד עם הטראומה הראשונית, ללמוד להפרד. אגב, ללמוד להפרד אינה הכנה לפרידה מהחברה הנוכחית, למשל. אלא להיפך. ללמוד להיפרד מאפשר להדק קשרים (מי שמפחד להיפרד מהסס להתחבר ולהעמיק את הקשר שמא יפרד ויכאב לו).