שלום לך, את נשמעת מאוד מודאגת וחוששת. זאת הפעם הראשונה שאת נפרדת מהילד שלך- מהתינוק שלך וזהו תהליך שקשה לשני הצדדים: גם לאם וגם לילד. אני מציעה לך, כדי להרגיע את החששות שלך- שהכל בסדר בגן וגם כדי לעזור לילד שלך להסתגל יותר בקלות. לקחת חופש מהעבודה, לכמה ימים ופשוט לשבת בגן יחד איתו שעות. בצורה כזו תוכלי לבחון מקרוב מה קורה בגן, איך הצוות מתנהג, אייך מתייחסים לילדים וכו'.. (למרות שלכאורה אפשר לחשוב שבגלל שאת שם צוות הגן יתנהג יותר יפה, אבל תאמיני לי, אם יש דברים חריגים הם בטוח יצאו החוצה גם כשתהייה שם). ביום הראשון תבלי בגן 5 שעות, וכל יום פחות בהדרגה. זה גם מאוד יעזור לאור שלך לרכוש ביטחון, אבל זכרי !!! תעודדי אותו להתרחק ממך, לשחק, תעברו ביחד בפינות בגן ותציגי לו את האפשרויות למשחק, תגידי לו כל הזמן "כמה כייף בגן הזה", "איזה גן נחמד" , "איזה כייף לך שאתה יכול לשחק כל היום במשחקים כל-כך יפים", "הגננת כל-כך חמודה"....... ועוד.. ועוד.. ועוד.... זה יתן לו ביטחון. - הוא קטן, אבל הוא מרגיש בחששות שלך ובחוסר הביטחון שלך להשאירו בגן. אמרת שכואב לך הלב- הוא יודע את זה וזה מערער לו את הביטחון וגורם לו לפחד. בהצלחה וספרי לי אייך היה
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
אם יד ביד באור נלך כי רוח כפור וחשיכה נושבת, רק במקום שלא שמעו את שמך. כתבה יפה הגננת. אולם מעבר לטכניקה שהיא מציעה, אני רוצה להדגיש את הנקודה הראשונה שהיא הזכירה. החרדה שלך שעולה מתוך מכתבך, כולל המצוקה והבקשה לתשובה עוד הלילה, מתחברים באופן מלא עם חרדותיו של אור בנך משהייה בגן בלי אמא. נכון שהיו מקרים של גננות שפגעו בילדים. אבל היו הרבה הרבה יותר מיקרים שלא. ויש סבירות להנחה שאור מעט מגזים בתיאוריו.