הייתי בעבר בטיפול של שנתיים ועכשיו נאלצתי לחזור אחרי הפסקה ארוכה.החלפתי מטפל ועכשיו אני כמעט חצי שנה בטיפול ועפ"י מה שהפסיכולוג אמר לי זה לא הולך להיות קצר ואפילו קשה...זה נורא מטריד אותי כי לא בא לי על כל זה עכשיו.... אני לא רוצה להיות שוב בטיפול לתקופה ארוכה...אין לי כוח לזה שוב. אני רוצה לפתור את זה מהר.אני גם יודעת שברגע שאני אסיים את הטיפול אני גם ככה יחזור למצב שהייתי בו קודם ....זה יכול לקחת חצי שנה,שנה ואולי יותר.ואז אני שוב אצתרך לחזור לטיפולואני פשוט אמצא את עצמי כל החיים תקועה בגלל כל הטיפול הזה התחלתי לקחת כדורים...שאני לא יודעת אם אני רוצה לקחת כשהתחלתי אמרו לי שזה לכמה חודשים ועכשיו זה כבר ניהיה שנה וכשתעבור שנה יגידו לי שלעוד שנה ו..... אניכבר לא יודעת מה לעשות.ולמי להאמין... אני נורא רוצה לצאת מכל המצב הזה..אבל אני רוצה שזה יתנהל איך שאני רוצה לפעמים מדברת עםזה עם הפסיכולוג והוא חושבשאני לא מספיק רוצה...וזה פשוט מעצבן אותי מה לעשות?לעזוב הכל וללכת...?!
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,חייך החד פעמיים חשובים עד מאד. אין לך אלא את חייך אלה. את אישיותך, את אהבותייך, את כישורייך, את מראך. זה מה שיש לך, וזה הרבה מאד. עם עצמך את צריכה לחיות עד אחרון ימייך ואין אלטרנטיבה.כשסוס שובר רגל, לא תמיד ינסו להצילו וישקלו במקרים רבים "להרדימו". עם בני אדם, אין אופציה כזאת. מטפלים עד שכבר לא ניתן. ואת בכלל לא במצב אנוש. אומנם היית בטיפול, ואומנם חזרת לטיפול לאחר זמן רב. אומנם את לוקחת טיפול תרופתי ואני מניח כי זה משהו כנגד דיכאון או חרדות, משהו שחצי מהעולם המערבי לוקח. אבל עדיין את ממשיכה הלאה.ומה האלטרנטיבה שלך? לא לטפל? לשקוע ביוון הדיכאון? להיות חרדה מכל דבר? ראי את הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי כקביים. הקביים הללו יעזרו לך להמשיך ללכת. ואם אינך רואה את האור בקצה המנהרה אז סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק ולבך עודו פתוח לארבעת הרוחות וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד והדרך עוד מושכת ארוכה.