לאלמוני שרוצה לעזור לאחיו שלום, גמגום שנמשך מגיל ילדות נוטה להיות כרוני. אבל ניתן להפחיתו, למתנו , לברר ולטפל בגורמים המעוררים ומגבירים אותו, כמו כן ניתן וחשוב לחזק את הבטחון העצמי . רק ע"י הכרות מעמיקה אפשר לדעת מהן ההשפעות בעבר ובהווה על הגמגום, אך הרצון והמוטיבציה לטיפול פסיכולוגי חשובים ולמעשה הכרחיים להשגת תוצאות ולהצלחת הטיפול.מתוך נסיוני כקלינאית תקשורת ופסיכולוגית קלינית,טיפול פסיכולוגי אכן עשוי לעזור. כל הכבוד על האיכפתיות והדאגה שאתה מגלה כלפי אחיך. בהצלחה, זיוה
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,בתחילת שאלתך ענית לשאלה ששאלת את עצמך בין השורות. אם אביך תקיף, איך זה שרק אחיך הזה מגמגם ואתה ואחיך השני לא. תשובתך שאליו היה תקיף יותר. ייתכן וכך היה, אולם גם בלי זה ניתן להבין זאת לפי המינוח המשפטי "תסמונת הגולגולת הדקה" והכוונה שיש מי שידפוק את ראשו בקיר והקיר יישבר ואחר ידפוק ראשו באותו קיר ובאותה עוצמה וראשו ישבר.לגבי הגמגום. זו היא תופעה המתחילה מחרדה ומוגברת ע"י חרדה. כשאדם נמצא בתחושת סכנה, גופו מרחיב אוטומטית את דרכי הנשימה לצורך הישרדות. בשל כך הוא מפסק את מיתרי הקול. ואז שום צליל, כמובן, אינו יוצא. ואז בבהלה הוא מהדק את המיתרים. כך שהצעד החשוב זה לרווח מעט את המיתרים. למשל, בשירה המילים יוצאות חלק כי המיתרים כבר מקבלים רווח מתאים מההתחלה. ניתן לפני הוצאת מילה להוציא קול נמוך ולהגיד אֶההה ואז את המילה.עכ"פ, לפי התאור הזה, בהיפנוזה בה לומדים להרגע, ניתן ללמדו לא להצמיד את מיתרי הקול מלכתחילה.זה נכון, שאחרי הרבה שנים של גמגום, המנגנון כבר מורכב יותר והחרדה היא מפני הדיבור עצמו. גם לשם חיזוק הביטחון וגם לשם הורדת כמות הגימגום, טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל ורצוי.