היתיי בעבר בטיפול די ארוך ועכשיו נאלצתי לחזור אליו כי המצב לא כל כך טוב כרגע. העניין הוא שאני לא יודעת מה לעשות אי יודעת שאני צריכה איזושה יעזרה כדי לצאת מזה אבל מצד שני אני כל הזמן שואלת את עצמי איך אני יכולה לפתור דברים בבקושי שעה של פגישה פעם בשבוע.איך פסיכולוג יכול לעזור לי.כל פעם אנחנו נוגעים במשהו אחר אבל אני לא מרגישה שעושים משהו חוץ מלדבר ולדבר.........הפגישה מסיימת נורא מהר ואז אני חוזרת למציאות של עצמי. גם כל המסגרת הזו ורא מעצבנת אותי כי הפסיכולוג יושב ומקשיב לך כמעט שעה וכשהזמן נגמר קוטעים הכל באמצע ואז כבר לא אכפת לו יותר והוא ממשיך עם הפצינט הבא.זה נותן לי להרגיש כאילו לא אכפת לה בכלל. אני לא יודעת אם להמשיך בטיפול בגלל כל זה אבל אני גם מרגישה חסרת אונים כי אני לא מצליחה לצאת מהמקום שאני נמצאת בו כרגע.כשגם תרופות כבר לא עוזרות,ונראות לי די מיותרות למה זה ככה?מה לעשות נמאס לי
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,התסכול שלך מהטיפול, האמיני לי, הוא גם נחלת הפסיכולוג. גם עבורו שיחה בת שעה מתוך 168 שעות השבוע היא מעט מדי. אלא שהאלטרנטיבה של שתי ושלוש פגישות בשבוע היא יקרה. אולי תצליחי להגיע להסדר כספי עם הפסיכולוג שבו יופחת מחיר הפגישה כשתפגשו פעמיים בשבוע ושניכם תצאו מרוצים.בכל מקרה, כדאי מאד להעלות את תחושת התיסכול הזו, גם בטיפול. משום מה יש לי הרושם שהתיסכול שלך מזה שלא מספיקים, אינו רק בטיפול, אלא בחייך בכלל.