אני מרגישה שאני זקוקה ליחס של בן הזוג שלי יותר ממה שהוא זקוק לי. הדבר הזה מתסכל אותי ואני תמיד מתחרטת אחרי שאני פונה אליו בבקשה ליחס ממנו כי אז זה הופך לריב אימים שבכלל כל הכוונה שלי הייתה שנהיה יחד בכיף ושיבין שאני זקוקה לו מה לעשות? ולמה אני כזאת שכל הזמן זקוקה ליחס ולחיזוקים ולדעת שהוא אוהב אותי ולמה אני בכלל מצפה ממנו ליחס אם תמיד בסופו של דבר אני נפגעת יותר? נמאס לי לחיות איתו בצורה כזאת אבל גם בנישואיי הקודמים היתה את אותה הבעיה רק ששם לא דיברתי על מה שחסר לי העדפתי להתגרש ולא להוריד את הראש ולהגיד את מה שכואב או חסר לי . לא רוצה להיפרד שוב כי זה לא הפיתרון מה לעשות?
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,מעניין שהזכרת כי אותה בעיה הייתה בקשר בינך ובן זוגך הקודם. הפיתרון שמצאת אז היה להתגרש, והיום את מבינה שהגירושין אינם פיתרון.ניתן להבין מכך אחת מהשניים. או שיש לך נטיה להימשך לבני זוג שאינם מצליחים להפגין אהבה ויחס מיוחד. או שאת עושה משהו בקשר עם בן הזוג שגורם לו למתן את הבעת יחסו אלייך. לפי האלטרנטיבה הראשונה כדאי להבין מה בך מבקש לשחזר מצב כזה מעברך בהם את מתמסרת ואוהבת והאחר נמנע או לפחות לא מראה זאת.לפי החלופה השנייה כדאי להבין מה קורה בקשר שגורם לבן הזוג (אם לא היה כך מלכתחילה) להתרחק ממך או לפחות להצניע את רגשותיו.כך או כך, מאחר והפיתרון, כפי שאמרת, אינו במציאת בן זוג אחר, כנראה שגם לדעתך, לא כל הבעיה נעוצה בו ובאישיותו. ומה שחשוב יותר מכל, מסתבר ככל הנראה, שבידייך יש מפתח לפיתרון הנ"ל.