שלום, אני בזוגיות קרוב ל 6 שנים עם בן זוג מחו''ל, גרה איתו שם מס' חודשים בשנה ובישראל מס' חודשים. אני חשה בזהותי היהודית והוא אינו יהודי (אתאיסט) ניסה פה ושם לעשות איתי חגים ומקבל את הטקסים כמו הדלקת נרות שישי, וכל החגים. ב3 שנים ראשונות לחצתי אותו להתגייר כתנאי להמשך, הוא סירב ובמקביל דיבר איתי המון על קבלת השונה ודרך משותפת של אהבה שאפשרית ללא תנאים.. אפשר לומר שעברתי אבולוציה בתפיסה שלי..מכל התנאים נותרו שניים: שיאמר לי שיום אחד נחייה בישראל, ושילדינו יילכו לבית ספר יהודי בקהילה. יש לו בעיה גם עם זה. אני היום בת 32 והוא 37 כרגע אני בישראל, אני לא יודעת לאן להמשיך מכאן, מצד אחד מרגישה שהוא האביר שלי מצד שני אני במועקה ועם פחדים לעתיד. אני בקונפליקט כבר 6 שנים היו תקופות שיותר ותקופות שפחות.. דבר נוסף שקורה לי..לא התראנו כבר 4 חודשים ואני חושבת עליו ועלינו המון כל יום אך לא מצליחה לעשות החלטה.. בשבוע האחרון גיליתי את עולם הסייבר סקס ואני מצ'וטטת עם מישהו ונהנית מזה מאוד לא ראה אותי והכל בגבול של צ'אט אך אני חושבת גם עליו ביום ומחכה לרגע שנצ'וטט... אני מרגישה את זה כדחף ומדחיקה את המחשבות על בן זוגי. ביום יום אני לא מרגישה שמחה, יש לי חוסר מוטיבציה לצאת מהבית ולעשות דברים, חברים באים אליי כמעט כל יום לביקור (גרה עם איתי בארץ והדלת תמיד פתוחה), בערבים עובדת בהפקת ארועים (עסק משפחתי) אך מרגישה שהימים עוברים ואני לא יודעת מה להחליט... תודה
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך,הזוגיות שנמשכת כבר שש שנים, מצביעה אולי על קשר מתמשך, אולם גם מצביעה על זה ששניכם לא רוצים בקשר. אומנם, לכאורה, אין מה למהר ושניכם צעירים והחיים לפניכם, אולם עצם זה שאת מעוניינת בקשר ומוכנה לוותר ולוותר והוא כלל לא טורח לוותר. עצם הנסיעה לישראל לתקופה בלתי מוגבלת, מלמד על ספקותייך הרבים לגבי הקשר ומלמד שהוא גם בספק. הרי אם לא היו לו ספקות, הוא היה קורא לך לשוב ומוכן לעשות דברים על מנת שתשובי.האם הקושי שלך להיפרד וללכת אחרי התחושות שלך, נובע מהפחד להישאר לבד? האם נראה לך שבלעדיו לא יהיה לך אף אחד לאהוב?