שלום כתבתי בעבר על מצוקת הזוגיות, ואני כותבת שוב. אני מרגישה שנוצרים בינינו פערים, אני ברמת מודעות מאוד גבוהה לעצמי, ואותו הנושא בכלל לא מעניין, הוא חושב שזה חיפוש בעוד אני רואה בזה דרך חיים, אנחנו ללא ילדים 4 שנים נשואים נושקים לגיל ה-30. ואני חושבת לעצמי אולי אני אכיר מישהו כמוני, אולי כשהכרתי אותו הוא התאים לי ומאז השתנו דברים, אני מרגישה שאין לנו את אותן שאיפות, אני אוהבת אותו קשה לי להיות בלעדיו (אולי פחד?)והוא כ"כ משתדל להשתנות אבל הוא פשוט לא כזה. יש לי חברה שעזבה את הזוגיות שהיתה לה ומצאה זוגיות חדשה שכ"כ נכונה לה, ואני מסתכלת עליה , וחושבת שגם אני רוצה, גם לי מגיע להיות מאושרת. אני נמצאת בתוך פלונר שאני לא מצליחה לצאת ממנו, ובינתיים הורסת את הזוגיות שקיימת. אשמח לתגובה והארה.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, כאשר רק אחד מבני הזוג מתפתח רגשית ונפשית או אף מקצועית והשני לא, נוצרים הרבה מאד פעמים פערים שקשה לגשר ביניהם. ישנה נטיייה, פעמים רבות בזמנים שכאלה, "לעשות ילד", על מנת שהבעיה תיפתר. אכן לזמן קצר שוב מרגישים קירבה, אולם מהר מאד הקירבה הזו מתבררת כמדומה ומתפוגגת. אני יודע שלא זה מה ששאלת, אך בכל זאת הערתי גם על זה. לגבי שאלתך. מהדוגמא של חברתך, נראה שאת שואלת: האם יש סיכוי שאפרק את חבילת הנישואין ואמצא אושר בחוץ? התשובה היא שבודאי שיש סיכוי שתמצאי, אך יש גם סיכוי שלא תמצאי. לכן נראה לי שאם המוטיבציה שלך לעזוב, היא שבחוץ תמצאי את אושרך, דעי לך שזה הימור. מצד שני, אם המוטיבציה שלך אומרת, שלא טוב לך כאן ואינך רוצה להשאר בקשר, ייתכן מאד שכדאי לעשות את ההפרדה עכשיו, כל עוד אינכם מסובכים במחוייבויות גדולות: ילדים, דירה, עסקים וכו' וכו'.