שאלות מהעבר

אני מפחד להיכנס למיטה. כי אני יודע שהן יחזרו, כל אותן המחשבות, כל אותו העצב. אני עצוב כעת, אך במיטה אשתגע. אכנס, אתכסה, אעצום העניים, ואז אותן זיכרונות ותמונות ירצדו בדימיוני. חלקן מציאות הן, וחלקן דימיון. חלקן טובות הן, וחלקן רעות. הטוב הופך לרע, והרע הופך לרע יותר. אתהפך מצד לצד כאשר עניי צורבות, ראשי סחרחר, שפתיי יבשות, וגרוני ניכר. וזאת, עד שאקום מיאוש, אובד איצות, כואב, שבור... רוצה ללכת לים. עכשיו, ברגע זה. לישמוע את הגלים מיתנפצים על החוף עם שיבריי ליבי. לידרוך יחף על החול, על הצדפים, להרגיש את הרוח, בתיקווה להיסחף, הכי רחוק, הכי עמוק. למקום בו לא כואב יותר.