בשלות לכתה א

הבשלה והמעבר מהגן לביה"ס

היבטים פיזיולוגיים ונוירולוגיים

הגיל של ביה"ס היסודי הינו גיל מעבר. מעבר בין הרוגע של הגן, לבין ההתפרצות של גיל ההתבגרות. יש המכנים תקופה זו כשנות הזעם משום שאז רואים התגודדויות של חבורות ו"כנופיות הזוממות נזק".

פיזיולוגית ניתן לתחם תקופה זו בין תחילת נשירת שיני החלב לבין סוף צמיחת כל השיניים הקבועות, מלבד שיני הבינה. בקיצור גיל החלפת השיניים.

במשך 6 שנות התקופה הזו נעשית צמיחה פיזיולוגית משמעותית. יחד עם זאת בהשוואה לתקופה שלפניה הינקות והגן ובהשוואה לתקופה שלאחריה גיל ההתבגרות, הצמיחה הרבה יותר איטית. זו בעצם צמיחה חבויה. תקופת החביון, אך לא חביון ההתעניינות במין כמו אצל פרויד שמדבר בדיוק על אותם גילאים, אלא חביון בצמיחה הפיזיולוגית.

גובהו הממוצע של ילד בן 6 הוא 105 ס"מ, וגובהו בסוף התקופה (בנים בגיל 12-13ובנות בגיל 10-11) הוא 150 ס"מ. כמובן שזהו ממוצע ויש השפעות רבות מאד על נתון זה החל מתזונה וכלה בגנים ובמוצא.

באותה תקופה מוכפל המשקל של הילד. משקלו בגיל 6 הינו 18 ק"ג בממוצע ובסוף התקופה, תחילת גיל ההתבגרות המשקל הממוצע הינו 36 ק"ג.

כח השרירים של הבנים אף הוא מוכפל בתקופה זו. לעומתם הבנות מפגרות אחר הבנים בעניין התחזקות השרירים אך בשל השינויים המיניים והפיזיולוגיים המוקדמים יותר מצטמצם מאד הפער בהמשך ולקראת סוף התקופה.

מתרחשים בגיל זה שינויים במבנה הפנים.בילדות קופסת המח גדלה מהר יותר מאשר הפנים כפי שניתן לראות אצל תינוקות וילדים. ואז הלחיים הבשרניות ושאר הריפוד בפנים הולך ונהיה רזה ומקבל עיצוב ברור. אך רק התחלפות השיניים גורמת להבחין בשינויים שבפנים. השיניים מתחלפות באותו סדר, פחות או יותר, כמו בהופעתן הראשונה. תחילה בחזית למטה, אח"כ למעלה ואח"כ האחוריות באופן סימטרי למדי. לאחר נשירת שן צומחת שן קבועה לחלל הריק, גודלה הוא חסר פרופורציה הן לשאר השיניים והן לפרצוף כולו. בקרב ילדים בגיל 8 ניתן לראות תמונה של פרצוף שבחזיתו יש כאילו שתי אבני מצבות ענקיות יחסית לשאר הפנים. רק בגיל ההתבגרות האף והלחיים מתארכים כך שהפרצוף מיישר קו עם הגודל של השיניים. חילופי השיניים האחוריות נימשך עד גיל 10-12 אם כי ההחלפה אינה כה מורגשת.

קשה מאד לדבר על גיל ספציפי שבו חלים שינויים פיזיולוגיים, מאחר ומשתנים רבים מעורבים. משתנים כמו בריאות כללית, תזונה, תרגול ואימון, הורמונים וכמובן הקשר הפסיכוסומטי, כלומר השפעת הנפש ומצב הרוח על הגוף. כך שלנבא על הצמיחה של ילד זה או אחר מצריך זהירות רבה. מה שניתן כן להגיד לילדה הצומחת מהר מאד שלמרות צמיחתה המואצת כשתגדל לא תיהפך לגוליבר ולעומתה, ילד המאחר בצמיחתו שלמרות צמיחתו המתאחרת הוא לא יוותר ננס. למעשה ניתן להרגיע את הילדים כי כמעט כולם צומחים לגודל סביר בתוך הטווח הנורמלי.

מוטוריקה

בעבר עשו הבחנות בין מיומנויות מוטוריות של בנות לזו של בנים. כיום הפער הולך ומצטמצם.תחומי העיסוק פתוחים היום יותר מבעבר לנשים וגברים, אפילו העיסוקים הספורטיביים משתווים החל מכדורגל וכדורסל וכלה בהחלקה על גלגיליות.

ישנם יכולות מוטוריות רבות שבגיל זה מתחיל להיות אפשרי מבחינה פיזיולוגית:

1. שחיה וצלילה, אפילו עם שנורקל ובלון חמצן.

2. החלקה על קרח או בגלגיליות (סקטים).

3. להתלות מהרגליים על צינור המתח, ולהתנדנד.

4. לדלג ולנתר על מכשירים.

5. לדלג ולקפוץ על חבל.

6. לקרוץ בעין אחת, ולשרוק.

7. להניע את האצבעות במהירות.

8. לפזול ולראות כפול.

9. לעשות העוויות בפרצוף.

10. לסובב את היד על הבטן וביד השניה לטפוח על הראש.

11. סלטות.

12. להצליב ידיים כשהאצבעות משולבות ולזהות כל אצבע.

13. חלק יצליחו להניע את האזניים.

14. להחדיר מחט בעדינות לשכבת העור העליונה מבלי לחדור פנימה ולהכאיב לעצמם.

ניתן לראותם מתאמנים ומתנהגים בכמה דברים אופייניים:

1. מציירים ומקשקשים על עצמם כמו קעקוע.

2. מתאמנים ושולטים בגלגול הלשון.

3. לגלף עץ בסכין ולקצץ ענפים במזמרה.

4. יכולים לרכב על טוסטוס, אם כי זה לא נפוץ בארצינו.

5. לומדים ומתאמנים בגלגיליות ולוח גלגיליות (סקייט בורד). יחד עם זאת הם אינם עושים זאת כלאחר יד עם ווקמן באוזניים המנתקם מהסביבה, אלא הם צריכים להתרכז.

6. רכיבה על אופניים עם שני גלגלים.

7. בהתאם להזדמנויות גם לרכב על סוסים להשיט סירות מפרש ולחתור בסירת משוטים, ואפילו איך להפעיל מכונית (לנהוג זה הרבה יותר מורכב) ומבחינה מוטורית גם להטיס מטוס. לחלוב פרה, לאסוף ביצים מתחת למטילות.

ההתפתחות המוטורית הזו טומנת בחובה, מלבד החיוב שבהבשלה, גם סכנות לא מעטות. נוצר פער בזמנים שבין ההתפתחות המוטורית המאפשרת פעילויות שונות לבין ההתפתחות הרגשית ותחושת האחריות שמציבות גבולות. כך שהם יכולים מוטורית להפעיל רובה אך לא מבינים את הסכנה האצורה בו, מצליחים לרוץ בכביש מהר אך לא מבינים את משמעות ההסתכנות המיותרת.

הפרדה בין המינים

התפצלות בין בנים ובנות אופיינית מאד לגיל זה. בימינו הדברים משתנים וניתן לראות יותר גישושים למיזוג באמצע התקופה ובסופה. אולם ניתן עדיין לשמוע את התביעה: "בלי בנים/בנות..." לגבי מסיבות וכו'. כמו בשיר של אריק איינשטיין:

"...ירדתי למטה לחפש חבר אחר

רק בנות שיחקו בחצר

ואיתן אני לא מסתדר..."

למרות זאת, גם בשיא הפיצול ניתן לראות שיתוף בעיקר כשאין מישהו אחר מאותו המין או כשחסר משתתף למשחק (האינטרס למשחק גובר על ההפרדה המינית). במקרים שזה בן ובת לבד, הם ישחקו יחד וקרוב לודאי שזה יהיה משחק המתייחס לגילוי והבלטת הבדלי המין. המקור להתפצלות אינו פיזיולוגי. ככל הנראה הוא נובע ממסרים חברתיים של ההורים על נחיתותו של בן המין השונה. כשההורים רבים, גם כשאין מדובר בגירושין, המסר העובר לילד הופך לקונקרטי. אפילו אם ההורים ליברליים ומונעים מסרים ישירים או עקיפים כאלו לילד, הוא כבר יקבל אותם בחברת הילדים השמרנית הרבה יותר.

יש חוסר סימטריה בפיצול הזה שבין בנים לבנות. בנים לא רוצים בנות בשל "חרדת סירוס" ועל כן הפיצול טוטלי. בנות לעומתם, אומנם 'שונאות' בנים אך עדיין חולמות על רומנטיקה, נסיך על סוס לבן, נישואין וכו' אלא שברור להם שלא הבנים האלו שהן איתם, הם הנסיכים.

לפי פרויד ישנה נסיגה מלאה או חלקית בגיל זה מהתעניינות והתעסקות במין לטובת דברים אחרים. נראה במציאות שאין נסיגה ממשית, אלא שבגיל זה הם מסתירים את התעניינותם הָרָבָּה מהמבוגרים. יש להם מודעות רבה למין ואף עוררות מינית. נכון שרוב ההתעסקות היא עם בני אותו מין, אך יש נטיה גוברת והולכת היום, בהתעסקות גם במין הטרוסקסואלי. הם יחפשו במילון מילים 'מלוכלכות', יציצו בשבועונים פורנוגרפיים ויתלוצצו ביניהם בבדיחות בעלות מרכיב מיני ברור.

התפתחות נוירולוגית

ישנה התפתחות נוירולוגית כה רבה עד כי כמעט ואי אפשר לנבא מאיבחון נוירולוגי בגיל שנתיים לאיבחון בגיל הילדות (המתאם בין מבחנים כאלה הוא 13% כלומר רק 13%מהשונות מוסברת ע"י הרמה שנמצאה בגיל צעיר. רק 13% מהילדים שקיבלו רמה גבוהה או נמוכה יהיו בעלי אותה רמה בגיל הילדות). תיפקוד שיכלי ברובו צריך להילמד ואינו מולד. לכמה תפקודים מוחיים יש תקופה קריטית להתפתחות שלאחריה אי אפשר לפתחה כמו ראיה. לעומת זאת ישנם תפקודים יותר פרמסיביים (יותר מתונים ופחות קריטיים) כמו עוררות, קשב ומוטיבציה. עד גיל 10 רב איזורי המח מסיימים את התפתחותם. ניתן למפות את התפתחות המח לפי הגימור. כלומר כשמערכת מקבלת עיצוב סופי מקבלים הסיבים המקשרים בין התאים ציפוי, כמו בידוד פלסטי סביב חוטי חשמל. לפי זה לוח הזמנים של ההתפתחות המוחית הוא:

1. איזור המוטוריקה במח מסיים את התפתחותו עד גיל שנתיים.

2. איזור הסנסוריקה במח מסיים את התפתחותו עד גיל שנתיים.

3. איזור השמיעה במח מסיים את התפתחותו עד גיל 5 שנים.

4. איזור השפה במח מסיים את התפתחותו עד גיל 5 שנים.

5. אינטגרציה בין מערכות ספציפיות מסתיימת בגיל 6-7 שנים.

6. אינטגרציה בין איזורים לא ספציפיים מסתיימת בגיל 10-15 שנים.

7. מערכת העירות והמוטיבציה במח מסתיימת בגיל 11 שנים.

8. מערכת הראיה, היא מערכת מסובכת המורכבת מכמה חלקים. בגדול ניתן לדבר על מערכת המתפתחת בשני שלבים:

א. התפתחות מהירה עד גיל 4-8 חודשים.

ב. התפתחות הראיה הבוגרת עד גיל 11 שנים.

התפתחות העוררות - מעגל השינה והעירות, איכות השינה, מצב העירות ואיכות הקשב משתנים שינוי רב מאז הלידה.

התפתחות קשב מפוצל - ישנו שינוי ושיפור הדרגתי לאורך השנים ביכולת פיצול הקשב. רק חלק מהשינוי נובע מהתפתחות נוירולוגית. חלק נוסף קשור בהתפתחות יכולת ההמשגה ההפשטה והשפה. המעבר הוא בין קשב אוטומטי המונע ע"י צרכים רגשיים הופך להתעניינות הכרתית בעולם.

התפתחות קשב ממוקד (ריכוז) - היכולת להתעלם מדברים טפלים ולהתמקד בעיקר מתפתחת כל הזמן. תינוקות שאך נולדו כלל לא יכולים לעשות זאת. יש אצלם למידה מקרית, כעבור כמה ימים הם מתמקדים בקולות ובפרצופים. ככל שגדלים יש פחות למידה מקרית לא רלוונטית ויותר למידה סלקטיבית. בגיל הגן יש עדיין למידה מקרית ובגיל ביה"ס אין יותר הסחת דעת שנובעת מלמידה מקרית. הלמידה המקרית באה לידי בטוי גם בקצב הביצוע האיטי שהולך ומשתפר עם הגיל. לצורך למידה סלקטיבית יש צורך בחיזוק הניגודים בין עיקר וטפל. התפתחות זו נובעת ככל הנראה מההתפתחות הפיזיולוגית של העכבה הלטרלית (מידע כפול נחסם ולא עובר). יש לכך השפעה גם על הזכירה, הדמיון והדיבור הפנימי.

שמירת הקשב - יש לכך קשר רב למוטיבציה, שבגיל הרך מושפעת ע"י צרכים בלבד ואח"כ משתחררת מהם בהדרגה. כמו כן יש קשר כלשהו לחומרים כימיים הקשורים לתנועה, כמו שרואים אצל היפראקטיביים.

מלבד הבנת ההתפתחות הנוירולוגית ופיזיולוגית, עלינו לדעת כי ישנן לפחות עוד שלושה תחומים חשובים:

1. התפתחות הרמה השכלית.

2. התפחות רגשית.

3. התפתחות חברתית

יש לראות את ההתפתחות כשולחן בעל ארבע רגלים, שבו ההתפתחות הפיזית נוירולוגית היא רגל אחת ושאר שלושת התחומים הם הרגלים האחרות. ברור לנו עד כמה יהיה קשה לכתוב או לאכול על שולחן שבו רגל אחת ארוכה מחברותיה. למשל, ילד מפותח שכלית אולם מתקשה מאד חברתית. או שמנטלית אינו מבין את החוקים שקשורים בזמן, במוטיבציה. נניח לא בא לו עכשיו לחשב מספרים, למרות שאין לו כל בעיה שכלית לעשות זאת.

לגבי ההיבט הנוירולוגי של ההתפתחות, קיבלתי בקשות מיוחדות לכתוב על זה, ולכן הרחבתי. אם אשמע קולות ובקשות להרחיב גם לגבי שאר התחומים בהתפתחות, אשמח לעשות זאת.