גימגום
הגמגום הוא תוצאה של לחץ אויר מהריאות.
שלושה שלבים בגמגום:
1. מצב לחץ (נפשי).
2. צריכת אויר -> רפלקס הרחבת דרכי האויר -> לא יוצא כל קול ->הצמדת מיתרי הקול.
3. גמגום או/ו התנהגות מוזרה לשחרר את מיתרי הקול התפוסים.
- שבעה מצבי לחץ עיקריים:
1. סיטואציה: לדבר בטלפון, לדבר לפני קהל וכו'
2. מילה/צליל: צליל או מילה בעייתיים שמגמגמים בהם. הצליל והמילה הספציפיים יכולים להשתנות מעת לעת.
3. דמות סמכותית - לפני מורה, בוס, שוטר וכו'.
4. חוסר הכרות: שפה חדשה, אקצנט זר, סביבה חדשה וכו'.
5. עייפות ותשישות.
6. חדשות רעות.
7. מהירות: כשמתחילים לדבר מהר.
4 סוגי מגמגמים:
1. גורם לחץ נפשי -> הצמדת מיתרי הקול-> התנהגות בולטת תוך כדי דיבור.
2. גורם לחץ נפשי -> הצמדת מיתרי הקול-> התנהגות בולטת ואח"כ דיבור.
3. גורם לחץ נפשי -> הצמדת מיתרי הקול-> התנהגות לא בולטת ואח"כ דיבור.
4. גורם לחץ נפשי -> הסחת דעת ואח"כ דיבור.
.
- ההתנהגויות המוזרות לפני הדיבור נועדו לשם הסחת דעת של המח (האדם מסיח את דעתו של עצמו) כדי להפסיק את ההתניה של הצמדת מיתרי הקול.
- ישנו סף לחץ שמעבר לו מתחיל הגמגום. לכן יתכן שהגמגום יחזור בעת לחץ מוגבר, גם לאחר טיפול מוצלח. אולם אין זה אומר שהגימגום חזר, אלא שהלחץ היה מוגבר.
- הדמוי העצמי של המגמגם קובע את מידת הלחץ שחש טרם דיבור לפני גורמי לחץ.
- הסחת הדעת כמו צביטה עוזרת לפרקים מאחר וההתניה של הצמדת המיתרים מתבטלת.
-- גמגום ראשוני: חזרה נטולת מאמץ על צליל או הארכת הגייתו.
- גמגום שניוני: מאמץ והתפתלויות רבות לפני הדיבור.
- כשהמח חושד בחסימה כלשהי בדרכי הנשימה הוא דואג מיד להרחיבן, בין השאר לפתוח את מתרי הקול, מאחר ודיבור במצבים מסויימים אצל אנשים מסויימים ניתפס כמקור לחץ מורחב דרכי הנשימה ובכללן מיתרי הקול נפרדים זה מזה. דבר זה לא מאפשר הוצאת כל קול. אז ברפלקס נצמדים מיתרי הקול כדי שיוכל לצאת צליל. בהמשך רפלקס הרחבת דרכי האויר נעלם ונשאר רק הרגל הגמגום.
- אין שום הבדל בין מגמגם שנתקע בעיצור כמו פ לבין זה שחוזר על הצליל פ מספר פעמים עד שממשיך הלאה. שניהם מתגברים על 'דלת סגורה' אחד בלחיצה ארוכה ומאסיבית והשני בהרבה דחיפות קטנות.
- חזרה על מילה אינה הגמגום עצמו. זו הכנת מיתרי הקול לדיבור על מנת שלא יצמדו ויתקעו. במקרים סתגלתניים הדובר פשוט אומר מראש אההה... שגורם לרעד במיתרי הקול ומונע נעילתן. הלא מסתגלים חוזרים על מילה אחת או שתים אחרונות שוב ושוב לקראת המילה הקשה.
- הגמגום שזה הצמדת מיתרי הקול נוצר רק לפני הדיבור. אלה שמגמגמים באמצע הדיבור, פשוט עוצרים לפני מילים קשות או צלילים קשים ובכך בעצם עוצרים עצמם ומתחילים מחדש לדבר. זו הסיבה שכששרים אין גמגום כי הרצף המלודי אינו מאפשר השהיה.
כמה עובדות על הגמגום
- כנראה שישנו גורם תורשתי כלשהו בגמגום (בקרב תאומים זהים אם אחד מגמגם 90% שגם השני).
- אין הבדלי תרבות.
- פי ארבע גברים מנשים.
- ישנו הבדל ברישומי .E.E.G בין מח מגמגמים למח של אחרים.
- פי 7 יותר מגמגמים כשיש מישהו במשפחה שמגמגם.
- בלחישה או בשירה אין המגמגם, מגמגם.
הטיפול
- הזרמת אויר פאסיבית מונעת נעילת מיתרי הקול. בהתחלה כדאי להפיק צליל אנחה ותוך כדי לעבור לדיבור. בהמשך רק הוצאת אויר חרישית דרך מיתרי הקול.
- שימושים לא נכונים של הזרמת אויר:
הזרמת אויר לא פאסיבית כי אם בלחץ (מתפרש ע"י המח כצליל הא).
השהיה בין הזרמת האויר לדיבור. לגבי הצלילים: ג, ד, ב, ק, ט, פ, אין אפשרות להמשכה רציפה לכן יש צורך לדאוג שההזרמה תהיה קרובה ככל האפשר לצליל.
התכוננות לצליל תוך כדי הזרמת האויר (בתנועות השפתיים, הלשון וכו').
כליאת האויר בריאות לקראת ההזרמה.
הזרמת אויר לא רציפה.
- אם מיד לאחר הזרמת האויר אומרים את ההברה הראשונה לאט, אי אפשר לגמגם.
- טיפול אינטנסיבי ותירגול. 8 שעות במשך שבוע ואח"כ שעה ביום במשך שנה. זה הכרחי כי התרגול לגמגום קרה מיליוני פעם (כלפעם שדיבר).
- הבנה שיכלית של התהליך חשובה למניעת תגובות רגשיות לגמגום חוזר.
- המגמגם לא יוכל להפסיק את הטכניקה של הזרמת האויר גם לאחר שהפסיק לגמגם. רפוי מוחלט של הגמגום אינו מתבטא בדיבור שוטף לאורך זמן (אפילו 10 שנים), אלא בתחושה הסובייקטיבית של הפחד מהדיבור. לצורך זה נחוץ התרגול במשך זמן רב לאחר רכישת הטכניקה, ע"מ לשנות את התודעה ולהוריד את הפחד לקראת רפוי מושלם.
- גמגום חמור אינו זה שרואים עליו הרבה התנהגויות מוזרות לפני הדיבור אלא כאלה שעוצמת הפחד שלהם מכל מילה וצליל כה גבוהים וגם באמצע המשפט הם מגמגמים. מדובר ב 12% מהמגמגמים. הם צריכים להתנשף רבות כדי למנוע נעילת המיתרים.
- אחד הקשיים בטיפול במגמגמים זה שינוי הזהות העצמית ממגמגם למדבר חופשי. בערך בין 2-6 שבועות מתחילת הדיבור השוטף, עולה חרדה גדולה מפני הגמגום וזה עצמו מחזיר את הגמגום. חרדה זו נובעת מרצונה הלא מודע של הנפש לשמור על זהותה הקודמת. מי שמצליח לעבור שלב זה בהצלחה, נרפא.
- לאחר תירגול של כארבעה חודשים הזרמת האויר הופכת לאוטומטית שרק במצבי לחץ קשים במיוחד מודעים להם. הזרמת האויר, עכ"פ, תמשך לתמיד.
טיפול בילדים
תרפיה אינטנסיבית אינה טובה.
צריכים השגחה על תרגול הטכניקה לאחר רכישתה.
מרפאים בדיבור שלמדו זאת בפגישות של 4 שעות מצליחים בטיפול.
ההורים צריכים להבין מה זה גמגום, וליצור אוירה נעימה ומקבלת בבית.
על ההורים, כמודל חיקוי, לדבר יותר לאט בעיקר במילה הראשונה בכל משפט (80 מילים בדקה). ההאטה צריכה להיות במילים ולא בהפסקות בין המילים.
להורות לילד לדבר יותר לאט.
לדבר עם הילד במילים פשוטות ובמשפטים קצרים.
לתרגל צורת דיבור איטי ומתמשך כל ערב 5 דקות. ניתן להקצות כסא מיוחד לכך שיצור התניה
