שלום יעקב, אני בחור על סף גיל ה-30. לאחר שסיימתי תואר באוניברסיטה וטיילתי בחו"ל הגעתי לשלב בו אני אמור להגשים את עצמי בתחום הקריירה, הזוגיות וכו'. על רקע דברים אלה ומאז שחזרתי מהטיול שלי, מזה כשלוש שנים אני נמצא בסוג של דיכאון ותקיעות בחיי. למרות יכולת אינטרוספקטיבית טובה, אינני מצליח לגבש לעצמי תחושת זהות עצמית יציבה, עובדה המקרינה על כל תחומי חיי. בתחום המקצועי אינני מצליח למצוא את מקומי, אני עדיין לא יודע מה אני רוצה וחש שמה שלמדתי לא מתאים לי (למדתי תקשורת ומנהל עסקים), ובחיפושי אחר תחום שמתאים לאישיותי אני חש בלבול גדול שרק מגביר את תחושת חוסר האונים. גם בתחום הזוגיות התמונה היא דומה וזה משפיע באופן שלילי על הביטחון העצמי שלי שהרי דבר נובע מדבר... כך שבשני התחומים המרכזיים כרגע בחיי אני לא מצליח לטעום את טעם ההגשמה ולכן מרגיש ריקנות וחוסר טעם לחיים. במחשבה לעומק על הדברים, הגעתי למסקנה שליחסי עם הורי השפעה גדולה על מצבי. הורי הם מסוג ההורים שצריכים להיות מעורבים בכל צעד ושעל של ילדיהם. לפעמים אני מרגיש כמו תינוק שהוריו מנגבים לו את הפה... הכל כמובן מתוך דאגה וכוונה טובה אך בדרך אני משלם את מחיר העצמאות והיכולת להגשים את עצמי. בשיחה עם הורי הסברתי להם את החשיבות שבלהיות מובחן מההורים ולבסוף הם גם הסכימו איתי. הבעיה נמצאת ביישום של הדברים וכאן באה שאלתי אליך: כיצד יוצרים את המובחנות מההורים? הם פשוט לא יודעים להתנהג אחרת, יש להם סוג של התמכרות לזה... האם ישנה ספרות שתוכל לעזור לי ולהם? אהיה אסיר תודה אם תוכל לעזור לי ולהמליץ לי על דרכי פעולה. ואולי זו תהיה תחילתה של יציאה מהבוץ הזה סוף סוף. בתודה, אני. נ.ב. שכחתי לציין שמזה שנים מספר אני כבר לא גר בבית אך זה לא ממש עוזר.
top of page
ד"ר יעקב ברמץ - פסיכולוג
אתם מוזמנים להתייעץ בנושאים כמו : זוגיות, הורות, עבודה, מערכות יחסים, תחושת משמעות, דיכאון, חרדה, היפנוזה וכל נושא אחר שמטריד אתכם.
חשוב לציין שאין להתייחס לתשובות כאל טיפול פסיכולוגי אלא כמקום לקבלת תמיכה והכוונה.
bottom of page
שלום לך, תיארת שבמהלך חייך עד כה, עשית את כל הדברים ה"רצויים" וה"ראויים" (תואר באוניברסיטה, טיול בחו"ל, מגורים עצמאיים), ולמרות זאת אתה חש שלא התחלת להגשים את עצמך. נראה כי אתה סבור שישנו תהליך, המתרחש ע"פ שלבים מדודים ומדוייקים, אותם אתה עובר, כמו היו הוראות הכנה בספר בישול. ואתה מצפה שאחרי שתעבור את כל השלבים ותעשה את כל מה שצריך לעשות, ההצלחה מובטחת. אולם אין הדבר כך. אין זה מספיק רק לעזוב את הבית, לעשות שנוי מקום מגורים. לסוע לטייל וללמוד לתואר אקדמי. אתה צריך לעשות עוד משהו, או בעצם את הַ דבר. הכוונה שלי לַהשתחררות והצמיחה הפנימית שלך. ובדבריך הדגמת זאת היטב. פנית להוריך ושוחחת איתם וביקשת שיפסיקו "לנגב את פיך", שיפסיקו להתייחס אליך כאל תינוק. וכפראפראזה על דברי חיים וייצמן: אין עצמאות ניתנת על מגש של כסף. את העצמאות שלך אתה צריך לשדוד, לקחת לעצמך. לא לחכות שיתנו לך. כי זה אבסורד מוחלט, אתה מבקש מהוריך שיתנו לך עצמאות. במילים אחרות העצמאות שלך תלויה ברצונם הטוב. והלא עצמאות היא ההיפך מתלות. האשם אינו בהוריך שאינם נותנים לך עצמאות. אלא זה אתה שמסרב לקחת.