טראומות
איך מאבחנים "פוסט טראומה"....? חוויתי בילדותי טראומה חד פעמית.רק כמה שנים אחרי סיפרתי ומאז לא שיתפתי אף אחד.הייתי ילדה מאוד בישנית ומופנמת וחסרת ביטחון אך מאידך היו לי גם כל מיני התפרצויות זעם.היו לי סיוטים בלילות תחושות רדיפה הזיות וכו היום הזמן עשה את שלו אבל החוויה לא נעלמה...הסיוטים כבר קימים פעם ב...מידי פעם יש לי קצת הזיות,חרדות..(התקפי חרדה),דאונים ודכאונות,תחושה תמידית לא ממש טובה.בעיות בקשרים.תחושה של ניתוק.מרגישה שאני לא מצליחה לשלוט בחיים והם שולטים בי.לפעמים אני עושה החלטות בלי לחשוב על ההשלכות.בקיצור אני מרגישה אבודה בתוך כל זה ומיואשת.עברתי כבר כמה טיפולים פסיכולוגים(בשנים האחרונות)...וזה לא עוזר לי מספיק...גם שם אני מרגישה תקועה קצת.אני יודעת שבאיזשהו שלב נצרך לגעת בדברים הבאמת כואבים ולא נעימים....ואני מפחדת שזה יגיע.אני בורחת,זה מפחיד אותי...ואני לא מצליחה להגיע להחלטה שככה אני לא יכולה להמשיך.אבל זה קורה לי באופן אוטומטי.גם בחיים ובקשרים בינאישיים עם בני זוג. מה לעשות?אני מרגישה שאני לא מצליחה לשלוט בכל מה שקורה ואני חסר אונים. האם אני סובלת מ"פוסט טראומה"?כי אני לא השתחררתי מזה כבר יותר מעשר שנים
שלום לך,לרוב האבחון נעשה ע"פ תצפית על התפקוד העכשווי. התצפית נעשית בקליניקה ומסתמכת על דברי הפונה. אוספים את כל ההתנהגויות, שוללים אבחנות מבדלות ומגיעים לאבחנה. יש בעיה עקרונית בשיטת אבחון זו, שיוצא שכל מי שנכנס לקליניקה לאבחון ימצאו לו כבר משהו.מעבר לשמות של ההפרעות, סיוטי הלילה והקשיים האחרים שלך צריכים להיות מטופלים. אל תזניחי זאת.