שאלות מהארכיון

שלום לך, היפנוזה הינה כלי רב עוצמה, שיכולה להיות כלי בתוך טיפול פסיכולוגי. אחד התחומים החזקים של ההיפנוזה הינה ריענון זכרונות. לגבי היכולת להבחין בין זכרון אמיתי לזכרון מושתל, זו בעיה רצינית. בארה"ב הורשע אדם ברצח בעקבות ריענון זכרונות של הבת שלו שנזכרה במהלך טיפול פסיכולוגי שעשרים שנה קודם לכן, אביה רצח את חברתה. מאז הוכיחו לבתי המשפט שם, שניתן לשתול זכרונות שיראו כאמיתיים. מנסיוני ראיתי שניתן להבדיל בין שני סוגי זכרונות. זכרון שהינו מחשבה וזכרון שהינו תמונה. אינטואיטיבית (ולא מחקרית) נראה לי שאי אפשר להשתיל תמונה, אלא מחשבה בלבד. לגבי החשיבות והיעילות של העלאת זכרון . פרופ' ידין דודאי, העוסק בביולוגיה של הזכרון, במכון וייצמן, גילה כי בשעה או שעתיים אחרי העלאת זכרון, ניתן לשבשו כך שלא יזכר, כדוגמת אירוע טרי שלעיתים אינו "נכנס" לזכרון, עקב הסחת דעת וכדו'. במילים אחרות. כשיש זכרון טראומטי, ומעלים אותו למודע באמצעות היפנוזה, ניתן לתפעל אותו כך שלא יישאר בכלל או שלא יישאר כתמונה טראומטית. כמה שנים לפני גילויו של פרופ' דודאי, זיגמונד פרויד, הניח זאת אינטואיטיבית. וקרא להעלאת הזכרון: אבריאקציה. הוא מצא כי אין צורך להעלות את הזיכרון בהיפנוזה, וניתן להסתפק בשכיבה על ספה והעלאת זכרונות רגילה.