שאלות מהארכיון

שלום לך,את מספרת שאת נוהה אחרי ליבך אינטואיטיבית, שפרושה במילון שלי, היעדר שיקולים רציונאליים. ומיד את מתארת איך זה גורם לך להרגיש רע ואיך את סובלת מעודף ניתוחיות של כל סיטואציה, שפירושה עומס שיקולים חשיבתיים. יש בכך סתירה פנימית.פנייתך, היא הדגמה חיה של אותו עניין. את משבחת ומתרשמת לטובה מהאתר וכעבור יומיים את כותבת על אכזבתך ממנו ("מאוד מציק לי שלא כ"כ קל לנסות לעזור לי..."). אולי גם כך ניתן להבין את שאלתך פנייתך הראשונה. זו לא האינטואיציה שקשה לך וזה גם לא עודף הניתוח הרציונאלי. זה פשוט הקושי בדחיית סיפוקים. ובמילים אחרות הצורך בסיפוק מיידי. את תולה תקוות גדולות מאד ומשאינן מתממשות במהירות את מאוכזבת. יש בזה משהו מאד צעיר ורענן. האמונה שהדברים יסתדרו מהר. בדור הזה אנחנו מחונכים מילדותינו לחיים אינסטנט. מלבד המזון המהיר שאנו אוכלים, אנו צופים בסדרות אמריקאיות רבות. בסדרות הללו מתעוררת דילמה, ובתוך חצי שעה ברוטו (בלי הפירסומות באמצע זה 20 דקות) היא ניפתרת. אנשים שעברו אי אלו כמה שנים בעולם הזה, למדו שבחיים התהליכים הרבה יותר איטיים וגם אז לא מושלמים. החיים מלמדים אותנו לחיות בסבלנות. המנצח הוא זה שיש לו סבלנות.